שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קל״ט (ב׳)

והנה לכאורה לפמ"ש התוס' בב"ק ל"ב דלכך אשה חייבת אף דלא עבדה מעשה משום דהנאה חשוב כמעשה ולפ"ז כיון דאמרו ביבמות ק"ב שטובתן של רשעים רעה לצדיקים א"כ מכ"ש באסתר דהי' באונס שוב לא נתחייבה דלא נהנית וז"ש שמא אתה דן אונס כרצון והרי אמרה עכשיו ברצון משום דניהו דהיה ברצון אבל לא נהנית וחשוב כאונס והאשה פטורה. והנה מה שהביא המהרי"ק ראיה לדינו הראשון דהיכא שסברה דמותר לזנות דאסירה מהא דכתבו התוס' בכתובות דף ט' דהוה ס"ס ספק באונס ספק ברצון ואת"ל רצון שמא כשהיא קטנה ופיתוי קטנה אונס היא וכתבו דשם אונס חד הוא וע"ז הקשה דמכל מקום ספק הוא דשמא סברה שמותרת לזנות וזה לא אונס חד הוא ע"ש. לפענ"ד יש לדחות דזה לא הוה ס"ס המתהפך דהיאך נתחיל שמא לא ידעה האיסור ואת"ל שידעה האיסור וא"כ ע"כ מדידעה באיסור ע"כ דהיתה ברצונה דאל"כ אין כאן באמת איסור וא"כ שוב ליכא ספק שמא באונס משא"כ בס"ס שכתבו התוס' שפיר הוה מתהפך דשמא פיתוי קטנה אונס הוא ואת"ל דאינו אונס שמא מ"מ אנוסה היתה באמת וז"ב. מ"מ בגוף הדין של המהרי"ק כבר הביא שם עוד ראיות לזה. אבל דינו השני יש לדחות ראייתו לפענ"ד. ואולי משום כך לא הביאו הרמ"א בש"ע בסי' קע"ח שם. ומ"ש בשבות יעקב ח"ב סימן קי"ז ראיה להמהרי"ק מהא דכתובות דף כ"ו דאשה שנחבשה ע"י נפשות דאסורה לבעלה משום דיש ספק שמא מחמת אימה נתרצית והרי מכל מקום אנוסה מחמת נפשות היא. הנה מלבד דהקדמונים נחלקו באמת על פירוש התוס' הלז ועיין באהע"ז סימן ז' שתי דיעות בזה. אך גוף הראיה לא הבינותי כיון דבאמת הדין שתהרג ואל תעבור ניהו דאם עברה לא נתחייבת ע"ז אבל מ"מ נאסרה עי"ז כי לא היה לה להציל עצמה באיסור עריות ובכל מתרפאין חוץ משלשה אבל היכא דמתכוונת להציל נפשות אחרים ובפרט באסתר דכוונה להציל כל ישראל פשיטא דמותרת ומצוה קעבדא ודו"ק: והנה לפמ"ש הרמב"ן במלחמות פ"ב דפסחים שם וכן הסכים הר"ן ז"ל דהא דאמר אביי אסתר קרקע עולם היתה דדוקא באם היא אינה עושית מעשה בידים אבל אם עושית מעשה בידים כגון שאומרים לה שתביא עליה הערוה גם היא תהרג ואל תעבור וקשה לפ"ז על אסתר דכשהלכה ברצון ומרגילתו לדבר עבירה אפשר דהוה כמביאה עליה הערוה בידים והוצרכה להיות תהרג ובשלמא לרבא דמשני שהנאת עצמה שאני אף דכתב הר"ן שם דהיכא דמתרפאת בהנאת עבירה עצמה תהרג אף להנאת עצמו אפשר דכיון שהיתה להצלת כלל ישראל הוה כמ"ש הר"ן שם בעצמו דאסתר כיון שעשתה להנצל ממיתה לא מקרי הנאת עצמו אבל לאביי יקשה וע"כ צריך לומר דכיון שעשתה לכלל הצלת ישראל לא צריכה שתהרג וע"כ לא כתבו הרמב"ן והר"ן רק קודם שהלכה בדבר הזה ולא הי' הצלת ישראל בבירור אבל אח"כ בעת שהלכה אדעתא דהכי שתבקש ותחנן על עמה בודאי מותרת ומצוה עשתה להציל ישראל ולא נתכוונה לג"ע ודו"ק ועיין בשו"ת בית יעקב סימן ל"ט מ"ש בזה. ולפמ"ש יש לבנות ולסתור בדבריו וצ"ע ועיין בתוס' קידושין דף נ"ג ע"ב ד"ה אף שכתבו ראי' דמעלה מעל הוה במזיד דכתיב גבי סוטה ומעלה בו מעל והתם ע"כ במזיד קאמרה דודאי כשמזנה מזידה היא ומזה ראי' להמהרי"ק דאל"כ משכחת לה שתזנה ותהיה שוגגת דאומר מותר שוגג הוא וע"כ דמכל מקום לגבי בעלה מקרי מזידה ושפיר קרי' לי' ומעלה בו מעל ודו"ק: