שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קל״ח (ב׳)

והנה במה שהקשה בספר שו"ת מ"ב סי' קמ"ז דלמה שרפו לגה"נ או לשמנו של גיד והא הי' יכול לערבו. לפענ"ד נראה דבר חדש דהנה כבר נודע מ"ש הפרי מגדים דאבמה"ח לב"נ לא בטל ברוב דביטול ברוב לא נאמר רק לישראל ולא לב"נ לא שייך אחרי רבים להטות ע"ש בסי' ס"ב. ולפענ"ד להוסיף דהרי ב"נ נהרג בדיין אחד ובהם לא גלתה התורה אחרי רבים להטות. ולפ"ז נ"ל בגה"נ דלא נאמר כלל אחר מ"ת רק קודם ולר"י לבני יעקב נאסר מעת שקרה ליעקב ענין גיה"נ ולרבנן מסיני נאסר רק שנכתב במקומו לידע מאיזה טעם נאסר ולפ"ז כיון דנאסר מפני מה שקרה ליעקב ואז כשהי' להם דין ב"נ לא הי' שייך ביטול ברוב א"כ גם אח"כ אף שניתנה תורה ונתחדשה הלכה הא גיד הנשה לא נתחדש אח"כ ולא נכתב רק שם לא שייך לומר דלישראל מהני ביטול כיון שבעת שקרה הענין נאסר גה"נ ואז לא הי' מהני ביטול וכ"ש לר"י דמאז נאסר פשיטא דלא שייך ביטול כנלפע"ד דבר חדש ול"ד לאבמה"ח שעכ"פ נאמר אח"כ ג"כ ואז נתנה התורה ונתחדשה הלכה דאחרי רבים להטות משא"כ בגה"נ דלא נתחדש אח"כ הדין דגה"נ כלל א"כ נשאר באיסור' שמקודם ועכ"פ לר"י ודאי שפיר מוקמינן בשמנו של גיד ולא שייך ביטול ודו"ק. אלא שא"כ לא יתכן מה דאמרו אם יש בו בנותן טעם והא גה"נ ל"מ ביטול. אמנם יש לומר דביטול בששים שבטל הטעם זה לאו מתורת רוב אתינן עלה ושפיר בטל וכמ"ש בנוב"י מהד"ת לענין תחלת ביאתו בתערובות שכל שיש בו ששים בטל ואף שבישועי"ק סימן י"ד קרא תגר ע"ז ואמר דהכמות ע"כ מתורת רוב צריך להתבטל והארכתי בזה בתשובה מ"מ בגה"נ דלכולי עלמא אין בו רק טעם קלוש נראה לפענ"ד ברור דכל שנתבטל בששים גם הטעם הלקוש שבו נתבטל ושוב הוה עץ בעלמא ולא נאסר כנלפענ"ד אבל עדיין צ"ע: