שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קל״ד (ג׳)

וראיה ברורה לפענ"ד מהא דאמרו בערכין דף כ"א המשכיר בית לחבירו ונתנגע אע"פ שחלטו כהן אומר לו הרי שלך לפניך הרי דאף דהיא שכורה מכל מקום נוהג בו דין נגעים אף דהשוכר ודאי אינו נקרא בעה"ב ואינו אחוזתו אפ"ה נוהג בו נגעי בתים ואם נתצו חייב להעמיד לו בית כדפירש"י שם דמזלי' דהמשכיר גרם הרי הדבר מבואר. ודע דלר"א דס"ל עבדו המיוחד לו א"כ כאן דכתיב ובא אשר לו הבית א"כ של שותפין פטור. ומיהו בב"ב דף נ' מבואר דיש לחלק ועיין בב"ש סי' צ' ומזה מבואר כן דהרי ביומא דף י"א מחייבין בית שותפין וכ"כ הרמב"ם פי"ד מט"צ הלכה י"ד ודו"ק: והנה בהא דפריך משכירות דלא ישכיר ביתו לנכרי שאלני המופלג מהר"מ מיזיש ני' דדלמא הטעם משום דעובר על לפני עור דעובד ע"ז. ולק"מ דהרי הנכרי יש לו הע"ז גם שם ול"ש לפני עור כל דלא קאי בתרי עברי דנהרא ורק בשביל דמקרי מכניס תועבה לביתו ואם שכירות קניא לא עבר וז"פ ועיין ברמב"ם פ"ו מתרומות שכתב בהלכה ה' תושב זה שכיר עולם שכיר זה שכיר שנים וע"ע הרי הוא כתושב ושכיר והכ"מ האריך הרבה דתושב ושכיר היינו ע"ע. ולפענ"ד דבאמת הרמב"ם מפרש דאי לא רבינן לע"ע ה"א דדוקא עולם או שנים שאין לו קנין הגוף הוא דאינו אוכל אבל ע"ע דגופו קנוי אימא יהי' מקרי קנין כספו אבל לאחר דמרבינן גם ע"ע מקרא דאינו כספו שוב ממילא גם תושב ושכיר הכוונה על עבד נרצע ועבד שש ועיין ש"ך חו"מ סימן של"ג לענין פועל אם יש לו דין ע"ע לפי שאינו רק שכיר וע"ש מ"ש בשם מהר"ם ב"ב ובזה מיושב כל קושיות הכ"מ: