שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קל״ד (ב׳)

והנה בגוף דברי זקני הב"ח ז"ל שכתב דהא דשכירות לא קניא היינו מד"ת ולכך אסרו לשכור בית לנכרי משום דמכניס אליל אבל מדרבנן שכירות קניא וכמבואר בשו"ת ב"ח הישנות סימן ח"י והשיג על זקני הרש"ל ז"ל ע"ש. הנה במחכת"ה נעלם ממנו לפי שעה דברי הרא"ש בע"ז פ"ק בסופו גבי לא ישכיר בית לנכרי דהא דאסרינן להשכיר לכותי אינו רק דרבנן דפשטא דקרא מזהיר לישראל גופא אלא שחכמים אסרו להשכיר לכותי וכו' הרי בהדיא דאינו רק מדרבנן והרי שכירות לא קני מדאורייתא ואין אסור רק מדרבנן ומדרבנן שכירות קניא וממנ"פ ליכא איסורא ולמה הוצרך הרא"ש לכנס בדחוקים כיון שאינו מכניס בקבע וגם כיון שבדיניהם קני שכירות וידיהם תקיפה הו"ל כמכר והרי בפשיטות ל"ק דהם אמרו והם אמרו ואולי נצרך הרא"ש לדחוק דהרי מכל מקום חזינן דחז"ל אסרו להשכיר בית לנכרי וא"כ ע"כ דמדרבנן אסרו אף ששכירות קניא משום חומרא דע"ז. אבל זה אינו דמה"ת לחדש כן. ובאמת יש לומר דגם מדרבנן שכירות קניא ואפ"ה אסרו חז"ל ולכך הוצרך הרא"ש לחלוקים שלו ובשו"ת ב"ח מבואר בהדיא דזה שאסרו להשכיר בית לע"ז הוא מה"ת וזה מבואר בהדיא ברא"ש דלא כוותיה. ולדברי הרא"ש נשמע דין חדש דבזמן הזה דידם תקיפה ושכירות קניא בדיניהם אף לדידן שכירות קניא אף לקולא ולפ"ז גם בחמץ כה"ג ניזל לקולא ואולי רק שם דהעכו"ם מכניס ע"ז רק שהישראל אסור להשכיר לו להכניס ע"ז בביתו א"כ כל ששכירות קניא בדיניהם גוי בדנפשי' קא עביד וצ"ע בזה ועיין בקרית ספר הובא במשנה למלך פי"ז מצרעת הי"ב דאחוזת ישראל שמושכרת לעכו"ם מטמא בנגעים דאחוזתכם קרינא בי' ואם שכר ישראל בית מעכו"ם לא יראו בתחלה עכ"ל והיינו דשכירות לא קניא אף מדרבנן דאל"כ עכ"פ מדרבנן ראוי לטמא כששכר ישראל מעכו"ם ע"ש ודו"ק: והנה מדברי קרית ספר הנ"ל ראיה ברורה למה שנשאלתי בהך דכתיב ובא אשר לו הבית אם אחד שכר בית מחבירו על מי חל החיוב ללכת להגיד לכהן או אולי הבית פטור לגמרי ושמעתי שהאריכו בזה המתחכמים בזמנינו. ולפענ"ד הדבר מבואר בפשיטות דכיון דהתורה אמרה אשר לו הבית והיינו מי שמיוחד לו כדאמרו ביומא דף י"ב דמה"ט בהכ"נ של כפרים פטור ומכ"ש בשכירות דלא קניא להשוכר רק הפירות ולא גוף הבית כמ"ש הריב"ש סימן שנ"ה והש"ך שם א"כ המשכיר מקרי אשר לו הבית ומדברי ק"ס הדבר מבואר שהרי כתב דהישראל שמשכיר לעכו"ם קרינא ביה אחוזתכם ודו"ק: