והנה מ"ש בירושלמי מכיון שהאמינה תורה נראה לפענ"ד דהנה בתוס' הקשו דיהיו נאמנים לאחר שנשבעו היסת במגו דהשתא לאו נוגעין הוה וכתבו דעד הצריך שבועה אינו עד ולפע"ד הסברא ע"ד מ"ש הריטב"א דלמה לא יועיל סילוק כמו דאמרו ולסלקו בי תרי מניהו וכתב כיון דעד עכשיו היו נוגעין הו"ל תחלתו בפסלות ולפ"ז כל שקודם שבועה היו נוגעים רק לאחר שנשבעו הוכשרו הו"ל תחלתו בפסלות ולפ"ז יש לומר דז"ש ר' יוסי מכיון שהאמינה תורה היינו כיון דמה"ת היה להם מגו ולא הוו נוגעים כלל ומדרבנן הוא דמפסלו קודם השבועה וכל דמן התורה גם תחלתו בכשרות היה שוב נאמנים לאחר שנשבעו וז"ב כשמש. ולפענ"ד עוד להוסיף דכבר נודע מ"ש הקצה"ח סי' ל"ז ס"ק ה' לחלק בין נוגע שמעיד לעצמו ובין שמעיד לאחרים ולפ"ז בשלמא כל שמן התורה היו פסולים שוב הנגיעה הוא במה שמעידים לעצמם זה מקרי נגיעה גמורה אבל כיון שמן התורה כשרים לעדות וא"כ העדות היא לאחרים רק שצריכים לשבע אבל לא מקרי נגיעה גמורה ובדרבנן לא אכפת לן בתחלתו בפסלות כנלפענ"ד:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן י״ג (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.