שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קכ״ז (ג׳)

ובזה נבינה מ"ש התוס' דל"ד דהכא ממנ"פ עביד אחת איסור ובכה"ג לא יליף מסוטה והדבר תמוה דמ"ש משני שבילין. וזכורני שזה רבות בשנים עמדתי ע"ז וכתבתי ביאור דברי התוס' בתשובה אחת וא"י מקומה ועיין בשב שמעתתא פ"ב שמעתא ז' מ"ש בביאור דברי התוס'. ולפענ"ד נראה דל"ד לב' שבילין דהתם עכ"פ כל אחד יש לו חזקת טהרה ואף דשביל אחד טמא בודאי מכל מקום אין אנו יכולין לדון טומאה על אחד מהם דכל אחד יש לו חזקת טהרה בודאי ואין ספק שביל טמא מוציא מידי ודאי אבל כאן החזקת דייקא ומנסבא מרע לה לחזקת א"א וא"כ איך אפשר שיהיו שניהם אמת דכל שאתה מאמין לה משום דייקא ומנסבא ממילא מת וא"כ לא נשאר חזקת אשת איש לגבי צרתה ג"כ וכל שאתה אומר חזקת א"א שוב גם זו אסורה וא"כ ממנ"פ חד עביד איסורא ול"ד לשני שבילין וז"ב וגם לפמ"ש הרשב"א בביאור סכין אתרעי בהמה לא אתרעי דכל שלא אתרעי הבהמה והריעותא בסכין לגבי בהמה דיש לה חזקת היתר מותרת משא"כ לגבי חברתה ועיין תב"ש בחידושיו לחולין דף יו"ד וה"ה כאן בזה נסתפקו התוס' דל"ד לב' שבילין דשם אם נימא דהלך בדרך טמא אתה מרעא לי' לחזקת כשרותו וזה א"א מספק להורע חזקת כשרות משא"כ כאן דהורע החזקת א"א ע"י החזקה דדייקא ומנסבא וא"א לומר ולקיים שני החזקות ביחד ולכך אין הולכין אחר שניהם משא"כ בשני שבילין דלגבי כל חד בפ"ע לא הורע חזקת טהרה דיש לומר דאותו שביל טהור ואף שבכללות יש כאן שביל טמא בעת שאנו דנין לגבי כל אחד לבדו אבל כאן גם אם נדון לכל אחת בפני עצמה ע"כ סותר לגבי חבירתה ג"כ דאם חי לא מת ואם מת לא חי והוה שני הפכיים וז"ב ודו"ק היטב. ועכ"פ מבואר מדברי התוס' דמרע לה לגמרי לחזקת א"א ואף דביבמות שם מבואר דהבא עליה באשם תלוי קאי היינו משום דעכ"פ עד עכשיו הי' לה חזקת א"א והו"ל איקבע איסורא וכן מצאתי בנוב"י עצמו סי' מ"ג בסופו שביאר כן כל דברי התוס' ביבמות ובכתובות ובכריתות ע"ש וכן נראה עיקר ודו"ק. ומן האמור נראה סתירה למ"ש האחרונים בביאור דברי התוס' בחולין דף ט' דמה דברה"ר טהור לאו מסוטה גמרינן לה אלא משום דמוקמינן בחזקת טהרה ונתקשו המהרש"א ומהר"ם מלובלין דא"כ גם ברה"י כל דלא מצי למילף מסוטה בא"א להיות ודאי כמו סוטה א"כ שוב נוקי אחזקת טהרה וכתבו הם דבאמת לא שייך חזקה דמה חזית דניזל בתר חזקת טהרה שלו ניזל בתר חזקת טהרה של שני ונטמא לזה וצריך לומר דעל כל אחד אנו דנין בפני עצמו ומ"ל בחזקת טהרה של שני ולפ"ז ברה"י ממנ"פ אם אנו דנין על כל אחד בפני עצמו הוא טמא ורק מה שלא נוכל לעשות כודאי הוא בשביל השני דשניהם א"י להיות ודאי טמא וא"כ כיון שאתה צריך לדון על שניהם אבל לא שייך חזקת טהרה של זה אבל ברה"ר אנו דנין על כל אחד בפני עצמו ובאמת שהדברים נראים נכונים מצד הסברא ועיין ישועת יעקב או"ח סימן תל"ט שכ"כ וכ"כ כמה אחרונים אבל מדברי התוס' ביבמות הנ"ל נראה סתירה לזה דהרי כתבו דכיון דאחת עבדי איסורא שוב לא ילפינן מסוטה. ולפמ"ש מה דמיון להתם דשם ע"כ צריכין לדון על שניהם ביחד אבל כאן אנו דנין על כל אחת בפ"ע וא"כ שפיר מצינן למשרי אותה להנשא לשוק משום דדייקא ומנסבא והצרה בחזקת איסור א"א כמו שהיתה ואף דבשניהם גם יחד החזקות סותרין מה לנו בזה אנו דנין על כל אחת בפני עצמה ושפיר דמי לשני שבילין דאם דנין על כל אחת בפני עצמה טהורה כל אחת ומוקמינן כל אחת על חזקתה. אך לפענ"ד ביאור כוונת התוס' דלכך ברה"י טמא דלא שייך להעמיד על חזקת טהרה דא"כ נטהר שניהם גם יחד וזה א"א וכשם דאי אפשר לומר דשניהם גם יחד טמאים בודאי מכ"ש דאי אפשר לטהר שניהם גם יחד דהא על כל אחד בפני עצמו יש ספק טומאה בפני עצמו ועכ"פ ספק טומאה יש כאן משא"כ ברה"ר דספק טומאה להקל וא"כ הו"ל ספק טומאה ברה"ר אבל ברה"י הוה כאילו החזקה איתרע והו"ל ככל ספק טומאה דמחמרינן. ולפ"ז שפיר כתבו התוס' דגם כאן ממנ"פ אחת עושה איסור ועכ"פ ספק איסור יש כאן כיון דהחזקות סותרות זו את זו ונשאר הספק על מכונו. ולדעתי הדבר תלוי במחלוקת הש"ך עם תה"ד בחו"מ סימן פ"ז אי אמרינן אוקי תרי להדי תרי ואוקי הדבר על חזקתו או דיש כאן תרי כיתי עדים והארכתי בתשובה בזה וה"ה כאן אם נימא דאוקי חזקה להדי חזקה והו"ל כאילו ליתא כאן שום חזקה ושוב הוה ספק טומאה ברה"י דטמא וברה"ר טהור וה"ה בספק איסור דאסור ואם נימא דהוה כמו שיש לפנינו שני החזקות שוב כל אחת בפני עצמה מוקמינן אחזקתי' וזה היתה סברת הרב השואל בפסקי מהרא"י סימן רכ"א והמהרא"י דחה דבריו ולפמ"ש נחלקו בזה ודו"ק היטב. וראיתי בשב שמעתא ז' פ"ב שכתב בביאור דברי התוס' דלכך לא דמי לשני שבילין דשני שבילין לא מקרי הוראה ודאית רק דכל אחד נשאר על חזקתו וחזקה אינו ענין מבורר רק דמוקמינן על מה שהיה ולא נוציאהו מחזקתו עד שיבא דבר מבורר שהוציאו מחזקתו אבל כל שאנו מורין שזו אסורה וזו מותרת א"א להורות בדבר דסתרי אהדדי. ובזה מבאר ג"כ דלכך בשני נזירין אי אפשר לטמא ברה"י בודאי דאין אנו יכולין להורות בבירור שזה וזה טמא בודאי ע"ש ודבריו אין להם שחר לפענ"ד דניהו דא"י להורות בבירור אבל עכ"פ למה לא נטמא בשני שבילין מספק והוה הוראת ספק ועיין רש"י בפסחים דף יו"ד דכתב בהדיא דאם באו לשאול נחלקו ר"י ורבנן ע"ש הרי דשייך הוראה אף בזה ומחוורתא כמ"ש דאוקי חזקה להדי חזקה והו"ל כמאן דליתנהו שני החזקות והוה ספק ואסורה מספק לאכול בתרומה דאורייתא. שוב מצאתי במשנה למלך פי"ב מהלכות גירושין הי"ז ד"ה נסתפקתי דכתב בהדיא דלהראב"ד דאוסר לאכול בתרומה דאורייתא דהו"ל ספק אשת איש ע"ש. ולפענ"ד היה נראה בספיקו של המשנה למלך שם דלכ"ע אינה מקודשת דכל דחיישינן שמא מתכוונת לקלקלה א"כ הוה כמקדש בלי עדים דאף דכל ספק קידושין לא שייך לומר דהוה מקדש בלי עדים דלהעדים הספק שוה כמו לדידן וראו שנתקדשה ספק קידושין אבל כאן דבאמת יש חזקה להצרה דהיא בחזקת א"א גמורה א"כ אף שיש להצרה שלה חזקת דייקא ומנסבא ומרע לה לחזקת א"א א"כ עכ"פ לגבי עדים היא בחזקת א"א גמורה דמה מועיל חזקת דייקא ומנסבא שלה לגבי העדים כל דיש ספק שמא נתכוונה לקלקלה הוה כמקדש בלי עדים דעדים שראו שא"א נתקדשה לא נתכוונו להעיד כנלפענ"ד ועיין שב שמעתתא שמעתא ז' פ"ד ודו"ק ועיין בנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סימן ס"ז מ"ש בזה ומדבריו נראה ג"כ דאוקי חזקה להדי חזקה ואין כאן שום חזקה: