שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קכ״ג (ב׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

מכתבו הגיעני היום. והנה בדבר שאלתו מאד תמהני מלבד דאין להשיב פסק לאחד מבע"ד כמבואר בחו"מ סי' י"ז ס"ה אף גם דהד"מ ס"ס כ' כתב בשם תשובה שבסוף חזה התנופה דכל שבאו לדין ויצא אחד מהם זכאי וחזר בע"ד ותבעו בפני ב"ד אחר אינו זקוק לירד עמו לדין וגם הב"ד אין רשאין לשמוע דבריו כלל שכבר יצא זכאי מב"ד ראשון וכ"כ בד"מ ר"ס כ"ה בשם תשובת הרא"ש דב"ד בתר ב"ד לא דייקי והובא בסמ"ע סי' י"ט ס"ק ב' וא"כ איפוא מה יוכל לעשות לו אחרי שכבר יצא השני זכאי מב"ד כאשר כתב מעלתו. הן אמת דבשו"ת אבקת רוכל סימן כ"א כתב בשם הרדב"ז שהביא בשם רבינו ירוחם ורשב"א בתשובה והובא בב"י חו"מ סי' ל"ט דבזה"ז דלא בקיאי בדיני אף בתר ב"ד דייקי. אמנם הב"י כפי הנראה מחלק שם אף שלא ביאר בהדיא דדוקא באותו דין שדן הרשב"א לענין אודיתא דלא כתב אמר לי' כתובו ותנו דגם ספרי דרבא לא הי' בקיאין הוא דכתב הרשב"א כן אבל לא בשאר דינין וכן עיקר לפענ"ד דאל"כ דברי רבינו ירוחם קצת סותרים למ"ש כאן בד"מ ובסמ"ע בשמו ואף שיש לחלק בין ב"ד לתלמידים וכדאמרו בב"ב דף ק"ל מ"מ העיקר כהב"י ועיין אורים ס"ק ד' ובימיו לא נדפס ספר אבקת רוכל ועיין כתובות דף כ"א דאמרו שם דלמא איכא דסבירא ליה הלכה כרבי הרי דבכה"ג שיש חשש מקום לטעות חשש שמואל שמא ידקדקו אחר פסקו ומזה ראיה לדברי הב"י הנ"ל ודו"ק. וע"כ לא אוכל לכתוב. אמנם בלחישה אומר לו שלפענ"ד הרב יפה פסק אף שאיני מרגיש מי הרב ואת הרב אינינו רב בכ"ז אני אומר לו שיפה הורה ואין אדם רואה חוב לעצמו הכ"ד הדו"ש הצעיר:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.