שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ק׳ (ב׳)

והנה במ"ש למעלה אודות הצוואה של הרב ר"ד לבוב. הנה מצאתי בספר קהלת יעקב בחלק המדות חכמים אות ע"ב שהביא המחלוקת של המרדכי המובא למעלה ומובא בב"י יו"ד סי' רנ"א אי אמרינן אומדנא ותמה על הגדולים שנחלקו אי שייך אומדנא בצדקה והביא מר"ש בן מנסיא דאזיל בתר אומדנא והא זה אין ראיה דיש לדחות דהקדש שאני ולמה לא הביא הך דאמר בב"ב הקדיש נכסיו ועמד אי יכול לחזור דזה מיירי מהקדש ואפ"ה אמרינן דיכול לחזור והוא אבעיא דלא אפשטא ונחלקו בזה הפוסקים כמבואר בטור וש"ע חו"מ סי' ר"נ זה תורף דבריו ובשו"ת מהר"י ברונא סי' קצ"ה בהגהות מוה' יעקב ז"ל במח"כ נסתבך והבין הך דיש לדחות שכתב הקהלת יעקב הוא תירוץ ויש לדחות וזה אינו דזהו הקושיא דלמה הביאו מהך דרשב"מ דיש לדחות דהקדש שאני ולא הביאו הך דדף קמ"ח דמיירי בהקדש וז"פ. עכ"פ קושיתו קשה. ולפענ"ד ל"ק דיש לומר דלגבי נפשיה ודאי דיש לומר דאדעתא דהכי לא אקדיש שהוא ימות ברעב אבל נגד קרובים לגבי עניים אחרים או אפילו בנו לגבי אחרים ג"כ לא שייך אומדנא כ"כ לכך הביא מהך דרשב"מ דאזיל בתר אומדנא והגדולים שנחלקו ס"ל דלגבי בנו לא אמרינן אומדנא אבל לגבי נפשיה אף בהקדש שייך אומדנא דנפשו חביבה עליו וז"ב ופשוט. ובלא"ה נראה בפשיטות דהנה הרמ"ה בסי' ר"נ כתב בהך איבעיא דעמד חוזר משום דיש לו חזקה להנותן ונכסי בחזקת נותן קיימי. ולפ"ז זהו דוקא לגבי נותן בעצמו דיש לו חזקת מ"ק אבל בהך דרשב"מ דבין כך ובין כך לאו בחזקת נותן קיימי דבין שיהיה שייך להבן או לאחרים עכ"פ חזקת נותן אזל ליה וא"כ שוב מוכח דאזיל בתר אומדנא וה"ה בהך דהמרדכי דחזקת נותן ודאי ליכא דהא כבר מת ואין הספק רק בין קרוביו ובין אחרים ובכה"ג שפיר מבעיא ליה ודו"ק אמנם לפי"ז קשה להיפך כמו שהקשה בספר שמחת יו"ט סי' צ"ג דלמה לא פשטו הגדולים שבמרדכי מצד הספק שהוה איבעיא אי בהקדש עמד חוזר אף שהוא לגבי נפשיה אפ"ה בהקדש אמרינן דלא חוזר מכ"ש לגבי הקרובים דאמרינן דרצה שיהיה לו כפרה ע"ש ובזה לא שייך מ"ש ואדרבא קשה טפי. אמנם נראה דלא קשה דיש לומר דלגבי נפשיה אפשר דלא רצה לחזור מההקדש כדי שיהיה לו כפרה אבל לגבי קרובים עניים דעכ"פ הוא הניח לצדקה וא"כ אדרבא מצוה בקרובים יותר מרחוקים ולכך לא הביא מזה רק מרשב"מ דאזיל בתר אומדנא והגדולים שנחלקו ס"ל דאפילו בזה אמרינן דרצה שיהיה לכל עניים ולא לקרובים דזה לא ניכר כל כך המצוה דלמא משום חיבת הקרובים נתן ודו"ק היטב. שוב ראיתי בהגהות הרב מוה' יעקב הנ"ל וכמדומה שגם הוא הרגיש בזה ומה שהאריך לתמוה על הגדולים בעל שמחת יו"ט שכתבו דנפשו חביבה ליה מבנו דהרי בב"ק דף קל"ז אמרו להיפך דבריה עדיף הנה פשוט דכוונו לזה דר"י נחלק על ר"ל וס"ל להיפך דנפשו חביב לו ואף דקי"ל לענין ק"פ כר"ל אבל לא מחמת הסברא הלז ואף דתוס' בגיטין צרפו זאת הסברא ע"ש בדף מ"ח אבל מכל מקום ר' יוחנן ס"ל להיפך וא"כ עכ"פ היה יכול למפשט מזה וז"פ. ומה שהאריך הרב מוהר"י הנ"ל לתמוה על הגדולים הנ"ל שהביאו מהך דרשב"ם ומה ראיה דשם המתנה בטעות בעת שנתן דסבור שאין לו בן והרי נודע שהיה לו בן אבל כאן הרי בשעה שנתן הנכסים היו עשירים הקרובים וכבר זכו בהם העניים אחרים ואף שאח"כ נולד שקרוביו העני אבל הוא כבר נתן לאחרים וזכו בו האחרים ע"ש שהאריך והביא דברי המהר"ם לובלין ושו"ת הרדב"ז סי' תקמ"ו והאריך בזה. הנה יפה תמה בזה. אבל לפענ"ד הך דגדולים לא רצו לומר שמעיקרא היה טעות דזה אינו רק דכוונו כיון שהעני הקרובים הרי יש להם עודף על עניים אחרים ואילו ידע מזה היה אומר בפירוש שאם יעני הקרובים שיתן להם כיון דזה כיון לצדקה ודאי מצוה בקרובים יותר וא"כ דברים שבלב הוה דברים בכה"ג וא"כ הוה ג"כ מתנה בטעות ומה דלא ביאר זאת משום דלא רצה לפתוח פיו בקללה שאולי יעני הקרובים וע"ז נחלקו הגדולים דאמרינן שרצה שיהיה צדקה שלימה דלקרובים יוכל להיות מצד חיבת קרוביו נתן ולא נחשב כל כך למצוה כנלפענ"ד ודו"ק היטב: