שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן י׳ (ג׳)

דף ס"ה בר"ן ד"ה והיכא ע"ש במ"ש בסוף דבריו שכתב וההיא דגיטין לאו ראיה היא דנדר אלמנה מכיון שנדרה ליתומים מה תועלת יש לתינוקת באסור פירותיה דבריו צ"ע דיש להם הנאה שמתוך כך תודה שגבתה כתובתה ולא תרצה לנדור וצריכין לדחוק דהכוונה היא דמגוף האיסור פירות אין להם תועלת רק שעי"ז לא תרצה לנדור אבל כל שנדרה מפירות וגבתה הכתובה מה תועלת יש להן באיסור פירותיה וצ"ע בזה: דף ע"ב ברא"ש בפירושו בד"ה חרש מה שיפר בחרש דקרא קאי וכו' אבל חרש דרבנן ברמיזה לא מצי מפקע נדר דאורייתא. והיא תימה לפענ"ד דלהס"ד דשמיעה אינו מעכב אף בחרש שאינו שומע א"כ גם חרש דרבנן דהיינו מה שאינו שומע ואינו מדבר דרבנן תקנו נשואין וכונס ברמיזה הוה כיתומה קטנה שבעלה יפר לה וכל שיש נישואין אפילו מדרבנן אתי נשואין דרבנן ומפקע לה לנדר דאורייתא משום דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת כדאמרו בנדה דף מ"ו וכ"כ הר"ן כאן ע"ב ד"ה והא מכ"ש כאן דהיא פקחת ובודאי נדרה על דעתו דמצי מפר לה אף שהוא רק רומז ומ"ש הרא"ש דהוא דינו כשוטה תימה דשוטה שאני שלא תקנו לו נישואין כלל אבל חרש דתקנו נישואין למה לא יוכל להפר ואולי כוונת הרא"ש דל"ש בחרש לומר שאדעתא דידיה נדרה דהיא דעתא קלישתא אית ליה ודוקא לנשואין תקנו ליה רבנן דאף דעתא קלישתא סגי אבל שתהי' נודרת ע"ד ל"ש דהוא באמת אין לו דעת כ"כ וז"ש ועוד שהוא כשוטה ודוקא חרש המדבר וא"ש דהוא יש לו דעת רק דפומא כאיב ליה והוא דמבעיא לי' אם השמיעה מעכב ודו"ק היטב כי נכון הוא: