שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן י׳ (ב׳)

דף י"ח ע"ב במשנה במפרש המיוחס לרש"י כבשר מליח כשל שלמים פי' ששלמים צריך מלח יותר שהרי נאכל לשני ימים ולילה אחת והכוונה לפי שחשו שאם ישהה אותן יתקלקל ומתפגם מולחין אותו שלא יתקלקל שע"י המלח אינו מוסרח כל כך במהרה. ובזה מבואר היטב מה דאמרו בתענית דף למ"ד וסנהדרין דף ע' בשר מליח עד כמה כ"ז שהוא כשלמים והנה רש"י פירש שאח"כ נתבטל טעמו אבל לא נודע א"כ למה תלו בבשר מלוח ולימא סתם בשר כל זמן שהוא כשלמים אסור דאיכא שמחה עדיין אבל יותר לא ולפמ"ש אתי שפיר דע"י המליחה שמולח הרבה מחזיק יותר הטעם אבל מה שהוא יותר משלמים לא מועיל אף מליחה הרבה ואינו מחזיק הטעם שלא יתקלקל ודו"ק. והנה בפסחים דף פ"ט דקא ממעט באכילת שלמים. וקשה לי למה לא קאמר שצריך למלוח יותר משום שלמים ואותו היתרון אסרו להביא חולין בעזרה ועיין משנה למלך פ"ב משחיטה מיהו זה אינו דהרי כיון דאינו נאכל רק לילה א"צ מלח כלל ולזה אמר דעכ"פ ממעט באכילה ודו"ק. ומצאתי בספר גבורת ארי שנתקשה דלמה תלוי במליח דוקא ע"ש בתענית דף למ"ד ולפמ"ש אתי שפיר דע"י המליחה מחזיק הטעם יותר וכמ"ש ודו"ק. שם דף י"ט והלך ומצאו שנגנב או שנאבד ר"י מתיר ק"ל למה לא מוקמינן אחזקה דבעת שנדר היה בו כרי מאה ואולי לא נודע כלל שהיה בו מאה מעיקרא ועוד דגם אם היה בו מאה לא עלה על דעתו למחות נפשיה לספיקא ולאוקמא אחזקה גם זה לא עלה על דעתו ודו"ק: דף כ"ז ע"ב והיכא דמתפיסין לאו אסמכתא הוא והתינן מי שפרע מקצת חובו והשליש השטר וכו' ר' יוסי אמר נתן ומשני שאני הכא דאמר לבטלן זכוותיה ק"ל דמה מקשה הרי מבואר במשנה למלך פט"ו מטוען דבמטלטלין אם הם מונחים ביד שליש יש ספק אם אסמכתא היא או לא מוקמינן בחזקת הלוה ולכך לא יתן למלוה השטר אבל כאן שהתפיס זכיותיו בב"ד והב"ד אינו תופס בעד שניהם רק בעד מי שיזכה בדין וא"כ לכך כל דמתפיסין זכיותיה קנה בפרט אם נימא הפקר ב"ד הפקר ואף אם נימא דזה כוונת הש"ס בהא דאמר ש"ה דאמר לבטלן זכוותיה דהיינו שהב"ד תפסו בעד הלוה וזכה בהזכוותא אמנם בלא"ה קשה דהרי שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וא"כ אף שהתפיס השטר אבל לא התפיס המעות ולכך א"צ ליתן אבל שם דזה צריך לזכות עם הזכוותא וכל שלאו כגבוי דמי לא זכה ולכך בטל זכוותא וצ"ע ודו"ק: