שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן צ״א (ו׳)

אמנם אם כבר נשאו באמת הצ"ץ מתיר אבל הב"ש אוסר וכ"כ ביש"ש וכן מבואר בנימוק"י דר"ת אסר אף שכבר קדש והיה טבחו טבוח ואפסדיה לסעודתיה. הן אמת דלפמ"ש הש"ך ביו"ד סימן קי"ט סכ"ז דלכך באיסור דרבנן א"צ להחזיר הממון דרבנן לא עשו דבריהם להוציא ממון ואני הבאתי סמך לזה מהא דאמרו חולין דף מ"ט איסורא דאורייתא ואת אמרת התורה חסה על ממונם של ישראל משמע דבדרבנן שפיר חסו על ממון ישראל וא"כ יקשה למה אפסדיה לסעודתיה כל שכבר טבחו טבוח. אמנם באמת יש לומר דמלבד שדברי הש"ך תמוהים מכמה מקומות והארכתי בזה בתשובה ואזכור אחד מהן בכתובות דף ע"ד בכתמים כפי גירסת הרי"ף הרי דגזרו אפילו בכתמים ומפסדת הכתובה ואף דיש לחלק אבל הדבר מבואר בהרבה מקומות דגם רבנן אסרו והפסידו ממון ע"י איסורו אם כי לדברי הש"ך הנה מקומות לחלק בין איסור דרבנן מצד עצמו דבזה יש לומר דרבנן לא אלמו איסורם להפסיד ממון ובין כאן באשת חמיו דחשו שלא יבואו לטעות להיתר חמותו דאורייתא. ע"כ שפיר אלמו גזירתם: