שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן צ״א (ה׳)

והנה לכאורה צריך ביאור לפמ"ש התוס' בכתובות דף סמ"ך ועיין ש"ך יו"ד סימן פ"ז ס"ק ד' ובמג"א סימן ש"א ס"ק נ"ו דכל שהאיסור אינו רק מדרבנן לא חשו בחדרי חדרים משום מראית העין. ולפ"ז באתרא דלא חכמין ראוי להתיר. ובזה הנה מקום אתי לומר דהירושלמי דאוסר באשת חורגו אזיל לשיטתו דהרי בירושלמי עירובין פ"ח ה"ט אמרו תני בר קפרא אם היה מקום צנוע מותר הדא פליגי על רב ולית ליה קיום דרב אסר כ"מ שאסור משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור והרי שם אינו רק איסור דרבנן ואפ"ה אוסר ולכך לא התיר הירושלמי באשת חמיו דיסבין באתרא דלא חכמין ומה שהתיר בחורגין הוא כמ"ש לעיל דממ"נ מותר דקלא אית ליה ובש"ס דילן דהתירו אשת חמיו משום דס"ל לחלק בין איסור דאורייתא לדרבנן. אמנם אחר העיון זה אינו דכאן שהאיסור הוא משום מראית העין דיחשבו שהוא חמותו ממש לא שייך לומר דבדרבנן מותר ע"כ הדבר ברור דבאשת חמיו אסור. ויש לי להוסיף דמה דאסרו בירושלמי באשת חמיו הוא משום דחייב בכבוד חמיו ואסור לשתות בכוס חמיו דומיא דאסרו להדיוט אשת מלך. דרך כלל דלכתחילה בודאי אסור לישא אשת חמיו דאנו קבלנו עלינו לפסוק כהרא"ש וסייעתו שאנו מבני אשכנז וכבר האריך בזה בשו"ת ח"ס סימן ל"ח ואל תטעה בדברי הב"ח שכתב שנהגו להקל בשניהם ולא תחשוב שקאי על אשת חמיו וחורגו דחלילה על הב"ח שיעיד שנהגו להקל במה שאנו מחמירין רק הכוונה באשת חמיו ובב' חורגין ודו"ק: