שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תע״ג (ד׳)

ובזה יש ליישב הא דהקשה אותי הרב החריף מו"ה מאיר ברא"ם ני' בהא דאמרו בתמורה דף וא"ו ואם איתא הא בתמורה נמי ששה הוו והקשה הוא דהו"ל לומר שבעה דהתוס' כתבו דלוקה שמונים וכן בדברי אמת הקשה מתמורה דף כ"ז דאמרי דלקי ארבע מלקיות והרי איכא חמשה וכבר כתבתי במקום אחר מזה. ולפמ"ש אתי שפיר דבדף וא"ו דהקשה לר' יוחנן והרי ר"י ס"ל דלא תתני מימר דבדיבורו קא עביד מעשה וא"כ לא הוה רק ששה וכן לאביי בדף כ"ז שם דאהני מעשיו לא לקי רק ששה והתוס' לא כתבו רק לרבא או למ"ד דמימר לקי אף דהוי לאו שאין בו מעשה. דף ה' ע"ב המקדיש בע"מ לגבי מזבח מה שעשה עשוי אעפ"י שעובר בל"ת וכן קי"ל כמ"ש הרמב"ם בא"מ הלכה יו"ד. ראיתי קושיא בשם הט"ז בדף האחרון על מ"ש הש"ע בסי' רע"ו דהמקדיש שמות חול דאינן קדושים דהוה כמתפיס בע"מ לגבי המזבח והרי במתפיס בע"מ אף שלוקה מכל מקום צריך לפדות ע"ש ולק"מ לפענ"ד דשאני התם דעכ"פ חל לבדק הבית וכמ"ש רש"י משא"כ כאן דלא חזי ולענ"ד יש לומר דבאמת לכאורה קשה למה ילקה והא בדיבור לבד לא נחשב מעשה וצריך לומר דבדיבורו קעביד מעשה והוי גם אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ולפי"ז הרי כל דליכא רווחא להקדש לא חל אמירה לגבוה וע"כ דקדוש לבדק הבית וא"כ זה שם דווקא אבל כאן לא חל קדושתו כלל ודו"ק היטב. דף י"ט ע"ב אשם בן שתים והביא בן שנה בן שנה והביא בן שתים כשרה ולא עלו לבעלים לשם חובה ר"ש אומר כל עצמן אינן קדושים. הנה מריש הוה קא קשיא לי מהא דאמרו בזבחים דף ע"ז תורה תורה אמרי בדכרי מחלפי לך והרי יכול להביא וכשרה אבל ל"ק דר"ש לשיטתו דסבירא ליה דאינן קדושים כלל. אבל מה שאני תמה על הרמב"ם דכתב בהלכות פהמ"ק הלכה כ"ו וז"ל היה חייב באשם בן שנה והביא בן שתים או בן שתים והביא בן שנה או ששחטו מחוסר זמן בבעלים פסול ותעובר צורתו ויצא לבית השריפה וכתב הכ"מ דכן הוא בתוספתא פ"ק דקרבנות ובפרק התכלת דף מ"ח. והוא תימה דלא הזכיר כלל שסוגית הש"ס כאן מחולף והתוס' הרגישו בזה וכל התירוצים שכתבו השמיט הרמב"ם דלא כתב דשחטו בעזרה ואדרבא אח"כ כתב ששחטו מחוסר זמן בבעלים ובבן שתים לא כתב כלל ששחטו וגם שאר חלוקי התוס' לא הזכיר הרמב"ם כלל וא"כ הרי הסוגיות מחולקות ולמה דחה סוגיא זו וגם תימה דלענין מחוסר זמן בבעלים מבואר כאן ואף לר"ש קדוש וקרב לאחר זמנו והרמב"ם פסק דפסול ותעובר צורתו ואף דבתוספתא מבואר כן מכל מקום הא ש"ס דילן לא סבר כן וגם קשה לי למה לא מקשה הש"ס כאן על מחוסר זמן מהתוספתא הנ"ל ובעין משפט רשם על דברי ר"ש כל עצמן אינם קדושים ברמב"ם פ"ד מהלכות פסהמ"ק הנ"ל והוא תמוה דהא לר"ש אינו פסול דאינו קדוש כלל ותירוץ התוס' לא יועיל ברמב"ם כמ"ש וע"כ צע"ג בכל זה. דף כ"ב ואחד בסוף העולם מכיר בה תיקו. מכאן ראיה למה דמבואר בסי' ק"י דבעינן שיהיה נאבד מן העולם וחידש הכו"פ שם דאם אחד בסוף העולם מכיר בה דלא מקרי נאבד וכאן מבואר כן ואף דעלה בתיקו יש להחמיר לשיטת הפוסקים הובא בב"י או"ח סי' תל"ז דמה דעלה בתיקו אזלינן לחומרא אף בדרבנן ודו"ק: