שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן צ״א (ג׳)

אמנם שם יש לומר דג"כ איכא תקנת הולד שיהיה לו ממה להחיות ומה חזית דניזיל בתר תקנת אחרים נגד תקנת הולד הזה וכן מ"ש הפוסקים דליתומים נגד היתומים לא טענינן עבורם ואף אם יהיה תקנה גם לולד הלזו ג"כ מכל מקום חשו לסכנתא ובסכנתא חשו אף למיעוטא כמבואר בחולין דף יו"ד אבל הכא משום תקנת היתומים יהיה מותר. אמנם נראה דל"ד דאפילו אי נימא משום תקנת היתומים מתירין איסור דרבנן היינו אם האיסור מצד עצמו כמו מניקת או אבילות אבל מה שאסרו אשת חמיו הוא מצד דלא ליגע באיסור תורה בחמותו ממש ובזה ל"ש להתיר משום תקנת היתומים דהא חיישינן דאם יראו דמתירין אשת חמיו יסברו דחמותו נמי מותרת וחמותו בודאי לא התירו משום תקנת היתומים ע"כ לא התירו ג"כ באשת חמיו אטו כולי עלמא ידעו דתקנת היתומים היא: ומ"ש מעלתו שאחר שהתירו בירושלמי בשני חורגין דיסבין באתרא דלא חכים להו ומשמע דאורי לכתחלה שיסבין באתרא דלא חכים ואח"כ מותרין ללכת אף באתרא דחכים להו וא"כ גם באשת חמיו למה לא התירו הפוסקים ללכת באתרא דלא חכים להו וישאנה ואח"כ יוכלו לדור אפילו באתרא דחכמין להו ובזה יהיו דברי הירושלמי עם ש"ס דילן אחת. הנה כיון מעלתו לדעתי שאף אני הרגשתי בזה בתשובה. אמנם נראה באמת מה שמתיר הירושלמי שיסבין באתרא דלא חכמין להו בחורגין ואח"כ יבוא לאתרא דחכמין לפע"ד הטעם דהרי לא אסרו אף באשת חמיו כל שכבר נשאו והתיר הצ"ץ ואף להחולקין היינו באם נשאו באיסור אבל כל שנשאו באתרא דלא חכמין בהיתר שוב לאחר שנשאו בהיתר מותרין אח"כ לדור באתרא דחכמין. ולפ"ז איברא דצריך להבין דהרי אפילו ספד"ר אינן עושין בידים ועיין מג"א סימן תס"ח ובתשובות שב יעקב סימן ד' ומטעם דהוה כמבטל איסור בידים כמ"ש המהרי"ט בשניות חלק יו"ד סימן ב' ולפ"ז מכש"כ בודאי איסור דרבנן אין מבטלין בידים וא"כ איך התיר הירושלמי שיסבין באתרא דלא חכמין ולילך לדור אפילו באתרא דחכמין הא מבטל איסור בידים הוא: