שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תע״ג (ב׳)

דף ב' ואת"ל קטן עביד תמורה עיין רש"י רבותא אתי לאשמעונין ולא משום דאיתא הכי. מזה משמע דרש"י לא פסק כאת"ל אף באת"ל מפורש דלא כשיטת הגאונים והרמב"ם וצ"ע בג"פ סי' קכ"כ ואינו לפני כעת כי אני כותב בקרית חוצות שאני יושב לעסוק ברפואות ולשאוף רוח צח. דף ד' האי אזהרת עשה היא. צ"ע לפמ"ש הה"מ דמזהירין מה"ד כל שכבר נאסרה מכלל לאו הבא מן העשה והרי כאן הוה לאו הבא מכלל עשה וצע"ג. ועין מלמ"ל ושעה"מ שם וק"ל גם על דברי הרמב"ם שורש י"ד והרמב"ן בשורש ב' למה לא הביאו מכאן. ובאמת לפמ"ש החינוך מצוה ס"ט בטעם דלא ענש אלא א"כ הזהיר דאם לא הי' כתיב אזהרה הייתי אומר דרשות הוא ביד האדם לעבור ולקבל עונשו ולכך הוצרך לאזהרה ע"ש ולפ"ז סברת הרמב"ם וה"ה מבואר דכל שיש אזהרה אף אזהרת עשה עכ"פ הזהירה תורה שלא יעשה כן ודי כל שהעונש מפורש וא"כ דברי הש"ס אין להם מובן ובאמת בדברי הש"ס מבואר יותר דאף שהעונש מפורש אפ"ה לא סגי באזהרת עשה ואילו בהה"מ מבואר דאף שהעונש הוא מק"ו אפ"ה מזהירין מן הדין ועיין תוס' שבועות דף זיי"ן במ"ש דכרת לא בעי אזהרה כמו בפסח ומילה ולדברי החינוך לא אתי שפיר ודו"ק. דף ה' ע"ב ולאביי אי לאו דאמר רחמנא ולנדר לא ירצה ה"א דעובר על מצוה וכשר קמ"ל. וקשה לי כיון דלוקה על זה כמ"ש הרמב"ם פ"א מהלכות איסורי מזבח ה"ד א"כ ארבעים בכתפיה וכשר כדאמרו במנחות דף פ"א ועיין תוס' ריש חולין ד"ה התם וצ"ע: