והנה נתיישבתי דלכאורה נראה כיון דחזינן שיצה"ר בוער בו כ"כ הרי אמרו בע"ז דף י"ז כיון דאביק ביה טובא כמינות דמיא ולפ"ז כיון דהוה כמינות וממילא נפסלו הס"ת. אמנם אחר העיון זה אינו דשם אין הכוונה דהוה דינו כמין רק לענין מה דאמרו שם דכל דפריש ממינות מיית והיינו משום דקשה לו לפרוש ומתוך צרה וכפיית יצרם גזירת מלך עליהם שימותו וכמ"ש רש"י שם ולכך גם עבירה שעברו הוה ג"כ קשה עליהם לפרוש והוה כמינות ומיית אבל לא שיהיה דינם כמינות וז"ב ופשוט. ואדרבא נראה לפענ"ד דקלקלתו זהו תקנתו דכאן דכ"כ אביק ביה הוה כאנוס ועיין תוס' עירובין דף מ"א ע"ב ד"ה מי שהוציאוהו דפעמים דיצרו תוקפו וקשה לפרוש ומכ"ש יצרא דעריות דתקיף טובא ועיין תוס' עירובין דף ל"ב ע"ב ד"ה ולא דכל שהיא להוטה אחרי זנות אי אפשר שלא תכשיל בני אדם ע"ש ומכל זה נראה דאדרבא במה שאי אפשר לפרוש קיל יותר והרי אמרו יצרו תוקפו ועיין כתובות דף נ"א ע"ב וכן קי"ל כרבא. וע"כ הדבר ברור דאין לו דין מומר ומהטעמים שכתבתי:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן פ״ט (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.