עוד נ"ל בישוב הקושיא דהנה רש"י פירש דעיני האנשים ההם תנקר קאי על עיני דתן ואבירם אבל הנימוק"י פירש דקאי על עיני משה ובמהרש"א בח"א פירש דהש"ס ע"כ קאי בפירוש הנימוק"י דאל"כ אין כאן משום ל"ב כלל לפירש"י ע"ש ולפ"ז נ"ל דבר נחמד דע"כ לא אמרו דמותר לומר לשה"ר על בעלי מחלוקת רק שיאמר הדברים כמו שאמרם הבעלי מחלוקת אבל כאן כפי שטחת הלשון אין כאן משום לשה"ר רק שהשליח גלה מצפון לבם שכוונו על עיני משה בזה שוב אסור להרבות מחלוקת מה שלא נשמע משטחת הדברים ולכך למדו מזה דשב"ד יכול לפרש הדברים כפי הבנתו ובזה יתיישב מה דק"ל בהא דאמרו דלית משום ל"ב וקשה הא בלא"ה כל מלתא דמתאמרה באפי תלתא לית בי' משום ל"ב ולפמ"ש א"ש דבאמת זה דווקא כשהדברים מבוארים בפשטות כן אבל כאן מה שגלה כוונתם זה לא נתאמרה באפי תלתא דאולי כוונו רק על עיני עצמם לא עיני משה רק ששליח ב"ד הבין ברמיזתם שכוונו על משה זה מחזי כל"ב ולולא דהוה שליח ב"ד לא היו רשאים לומר ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן פ׳ (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.