לאשר רבו המכתבים ונשאר המכתב עד היום אמרתי לכתוב למע"ל אשר נתישבתי עוד בקושיתו דאיך נודע לריה"ג דלא תאכלו איסור הנאה במשמע מדאצטריך קרא בנבילה והא לריה"ג אצטריך שלא ילקה הנה לפע"ד לריה"ג מוכח כן דכיון דלדידי' לא לקי כלל למה כתוב בתורה לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך וכו' הי' לו לכתוב כל נבילה לגר אשר בשעריך וכו' וממילא ידענא דאסור באכילה והוה לאו הבא מכלל עשה והרי לריה"ג באמת לא לקי וא"כ מנ"מ אם הוא לאו בפירוש או הבא מכלל עשה ומדכתוב בתורת לאו ש"מ דהכתוב רצה להורות דלא תאכלו לגר אשר בשעריך שמזה נלמוד שכ"מ שנאמר לא תאכלו איסור הנאה במשמע עד שהוצרך לפרש ההיתר וא"ל דלא תאכלו אצטריך לאסור בהנאה דהא הותר דאמר שמותר ליתן ואף למכור לנכרי וע"כ דאתי להורות שכ"מ דכתוב לא תאכלו איסור הנאה במשמע כנ"ל ברור:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ע״א (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.