שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן נ״ד (ג׳)

אמנם מה ששאל מעלתו איך תהי' הפסק טהרה דהרי הצריכה להפסיק בטהרה אם תראה ממש כדרך הנשים ולא ידע למצוא עצות בנפשו ושאל חוות דעתי והנה מראש צורים יראה הרשב"א בתה"א בדיני כתמים כתב כיון דאשה זו יש לה מכה אפילו ראתה דם בשעת תשמיש דאפילו בשעת ווסתה טהורה משום כיון דאפשר למיקם עלה דמילתא ותהי' אסורה לעולם לכך מקילין. והדבר תמוה דלא שייך שא"כ אתה אוסרה לעולם שהרי לא באנו לאוסרה רק בשעת ווסת ובין וסת לוסת תהא טהורה וכן הוא באמת שיטת התוס' והמרדכי ובשעת ווסתה טמאה מטעם זה דאל"כ תהא טהורה לעולם ואחר שעת וסתה טהורה דאל"כ תהי' טמאה לעולם וראיתי באבני מלואים ח"ב בשו"ת הנספחות שם סי' כ"ג שעמד בזה וכתב כיון דבעי הפסק טהרה וכ"ז שלא תפסוק בטהרה היא בחזקת טומאה א"כ ממילא אתה אוסרתה לעולם לכך הקילו בזה והתוס' והמרדכי ס"ל דההפסק טהרה הוא במה שתתן את לבה שדם זה לא הרגישה מן המקור ומהראוי להקל בזה כיון דבאמת נוכל לתלות בדם מכתה רק שאל"כ תהא טהורה לעולם לכך די לנו במה שנאסור אותה בשעת וסתה וההפסק טהרה הוא במה שתרגיש דם זה לא הרגישה בפתיחת המקור ע"ש שהאריך להשיג על החוות דעת שכתב דביש לה מכה דטמאה בשעת וסתה צריכה הפסק טהרה וע"ז חולק דזה מיקרי הפסק טהרה ודבריו נכונים. והנני מוסיף דכל דיש לתלות בדם המכה לא צריך להפסיק טהרה דזה הדם אינו נטמא כלל ובשעת ווסתה יש לומר שהוא דם טומאה משום דאל"כ תהא טהורה לעולם אבל לאח"כ תלינין שהוא דם המכה ולא צריכה הפסק טהרה ואין לומר כיון דהוא בחזקת טומאה איך מוציאין אותה מחזקת טומאתה דז"א זו לא מיקרי חזקת טומאה כמ"ש התוס' והר"ן ריש גיטין דאינה בחזקת שתראה דם לאחר זמן ווסתה כמ"ש באבני מלואים שם מיהו יש לעיין דהרי רוב דמים הם באין מן המקור כמ"ש הרמב"ם א"כ איך אפשר להוציא מן הרוב: