שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תע״ג (ו׳)

והנה שמעתי בשם הרב הגאון מוה' יוסף נ"י אבד"ק טארניפאהל שהקשה על דברת המלמ"ל פ"ג מאיסורי מזבח שהביא ראיה דל"מ כלו חדשיו לענין קרבן דאל"כ מה מקשים התוספות בערכין דף י"ח הא משכחת לה בכלו חדשיו ע"ש וע"ז הקשה הא מכל מקום מקשים שפיר דהא צריך ביקור ד' ימים. ולק"מ לפענ"ד דבאמת אם נימא שנת עולם ע"כ דל"צ ביקור בקרבן ר"ה דהא לא משכחת לה וא"כ לא מוכח דשנתו ודלמא באמת שנת עולם ול"צ ביקור בזה דכל דאי אפשר בענין אחר ע"כ התורה הכשירו אף בלא ביקור ושפיר הוכיח המלמ"ל מזה ודו"ק. ועיין ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ג ע"ש. דף ל"ב ואין משנין אותו מקדושה לקדושה. צ"ע בפסחים דף מ"ז שה ולא הבכור וקשה למה לי קרא הא אין משנין מקדושה לקדושה ובבכור כתיב בהדיא כל בכור אשר יבוכר לא יקדיש אותו וכדאמרו בערכין דף כ"ט וכן הוא ברמב"ם פ"ז מתמורה הלכה י"א וכמדומה שראיתי בשו"ת ח"ץ שנשאל בזה ואינו לפני כעת. ולפענ"ד נראה דהנה הא דאין משנין מקדושה לקדושה נראה לפענ"ד דהוא משום דלא שייך אמירה לגבוה כל היכא דלית רווחא להקדש וכמ"ש התוס' בקידושין דף כ"ח ע"ב דכל דליכא רווחא להקדש ל"ש אמירה לגבוה וכן קי"ל ברמ"א ביו"ד סי' רנ"ח ע"ש וא"כ גם כאן היאך מצי לחול הא לא שייך אמירה לגבוה ולפ"ז זהו דוקא אם לא היה רק אמירה בלבד דהיינו התפסה לקדושה אבל שם מיירי להקריב שה בכור לעולה לכך אצטריך קרא שלא יקריב עולה או שאר קדשים מן הבכור וז"ב. שוב מצאתי במלמ"ל פ"ו מערכין הלכה י"ב דנסתפק דבשלמים אליבא דריה"ג דממון בעלים הוא אפשר דחל קדושת הגוף עלה או דלמא דלא שייך אמירה לגבוה בזה דע"כ לא אמרינן דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט רק במוציא מחולין לקודש אבל מקודש לקודש לא וכהאי מ"ד דלא טענינן מיתמי ליתמי ע"ש. הנה הוא הבין דמקדושה לקדושה לא אמרינן אמירה לגבוה אבל היה לו להביא דברי התוס' ורי"ו דכל דליכא רווחא להקדש לא חייל אמירה לגבוה ועכ"פ הדבר נכון. ובזה י"ל דברי הרמב"ם שמחלק גבי קדשי ב"ה בין קדושה קלה לקדושה חמורה יעו"ש בפ"ד מהלכות תמורה הי"א ובכ"מ ולפמ"ש אתי שפיר דל"ש רווחא אבל לקדושה חמורה הוה רווחא להקדש ומצי לחול הקדושה השניה אבל בקדשי מזבח הקדושה שיש בשלמים או בעולה שוה ולא שייך רווחא וזה ברור מאד ודו"ק ושוב הגיע לידי שו"ת ח"צ ובסי' י"א שם הקשה קושיא זו ע"ש מ"ש בזה והנראה לפענ"ד כתבתי. א"ר יצחק אין מוקצה אסור אלא עד שיעבדו. כן גרס ברש"י בל"ב ול"ק גרס עד שיעבדו והרמב"ם פ"ד מה' איסורי מזבח ה"ד פסק כל"ק של רש"י והראב"ד פסק כל"ב ולפענ"ד הי' נראה ליישב בזה הא דאמרו בזבחים דף קי"ד בשלמא רובע ונרבע משכחת לה דאקדשינהו והדר נרבעו אלא מוקצה ונעבד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ופירש"י דע"כ אקצינהו מקודם דאל"כ אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וקשה אמאי לא אוקמא בעשה מעשה וכבר האריך הלח"מ פ"ד מאיסורי מזבח ה"ה בזה. ולפענ"ד היה נראה דבר חדש דע"כ לא אמרו דעשה מעשה אסרה רק בדבר שא"צ לגוף האיסור אותה המעשה שייך לומר דעשה בה מעשה אלים הדבר ואסרה אבל אם המוקצה לא נאסרה רק עד שיעשה מעשה האוסרה א"כ כל שא"ש לא יוכל לאסור אף שיעשה מעשה דהרי צריך המעשה לגוף הדבר. כיוצא בדבר כתבו האחרונים דכל דבר שלא נקנה בלי קנין לא שייך לומר קנין לטפוי' אתא דהא צריך לגוף הדבר הקנין והוא הדין בזה. ולפ"ז מיושב היטב דברי רבינו פ"ד מא"מ במה שמחלק דמוקצה לא נאסר בדבר שאינו שלו ובנעבד פסק דאסור. ולפמ"ש יש לומר דרבינו קשיא ליה בהא דקפריך בפשיטות אלא מוקצה ונעבד דמה קושיא לימא דאתיא כמ"ד עשה בה מעשה אסרה ועכ"פ היה לו להש"ס לומר הניחא וכו' וע"כ דבמוקצה לא שייך עשה בה מעשה וכמ"ש ומה דפריך מנעבד ולא משני דמיירי בעשה מעשה היינו כיון דמוקצה אינו אסור עד שיעבדוהו א"כ ל"מ מעשה. ובזה מיושב דברי הרמב"ם דמחלק בין מוקצה לנעבד דס"ל דלגבוה אסור בנעבד דמאיס לגבוה משא"כ במוקצה דלא מאיס עדן כל שלא נעבד אף שעשה בו מעשה וצ"ע בזה אבל מה שחדשתי דבמוקצה לא מהני מעשה זה נראה נכון ועכ"פ דברי הלח"מ במ"ש ראיה להרמב"ם לפמ"ש הן נסתר מחמתו וצ"ע. שם דף כ"ט אחד זה ואחד זה אתננה אסור וכהן הבא עליה לוקה משום זונה מ"ט דילפי מהדדי ופירש"י במה מצינו. והנה בפורים שנת תרכ"ג הגיעני מכתב מהרב מוה' שמואל ז"ק האבד"ק טרעספאלי הקשה לפמ"ש המלמ"ל פ"ב מנזירות דבמה מצינו אין עונשין מן הדין משום דלא ניחא ליה דתהוי כפרה א"כ במה מצינו דהנלמד והמלמד שוין עונשין מן הדין עכ"ד. וזה אינו דכאן אין המלמד והנלמד שוים דזה כהונה וזה כותית. אמנם בגוף הקושיא לכאורה י"ל כיון דלענין אתנן דהוא קרבן עונשין מן הדין וכמ"ש בק"א ובכללי האחרונים ומהם בבאר יעקב א"כ כאן דנ"מ לענין אתנן ולענין זונה שוב עונשין מן הדין כמו לענין קרבן אמנם בלא"ה ל"ק דכאן אינו רק גילוי מלתא בעלמא דכלם מקרי זונה ולא הוה כשאר מה מצינו שאין ענינם שוים וכאן שניהם ענין אחד וזונה קרינן ליה ועיין מ"א ס' קנ"ג ס"ק מ"ח ויש להאריך בזה ואכ"מ: