ומה שהקשה מעלתו בהתוספתא הלז דפירש הר"ש פ"ה דטהרות משנה א' החילוק בין הא דפירש לרה"י טמא ולרה"ר טהור ובין הא דנמצא הלך אחר הרוב והוא דכל דפירש לפנינו מהקביעות ונולד הספק במקום קביעות ולפיכך נדון כמחצה על מחצה וע"ז הקשה לשיטת הר"ן פגה"נ גבי תשע חניות דהא דבפירש אזלינן בתר קביעות הוא רק דרבנן ומה"ת אזלינן בתר רוב וא"כ אמאי בפירש לרה"ר טהור הא ראוי ללכת בתר רוב וטמא הנה יפה הקשה וכבר נשאלתי בזה בהיותי בברזאן מהרב הגאון אב"ד דשם והשבתי דכל הטעם של הר"ש הוא דקבוע הוא חדוש ואין לך בו אלא חידושו כשהוא בקביעות ולא כשפירש מהקביעות ולכאורה הי' ראוי לומר סמוך מעוטא לחזקת טהרה ברה"ר ואתרע לה רובא ולפ"ז לפמ"ש הרשב"א ריש פ' בתרא דיבמות דאף לרבנן דפליגי אדר"מ היינו במקום שהמיעוט עומד נגד הרוב לגמרי אבל כל שאתה מסלק המיעוט מן הרוב כמו מיעוט דמפילות אמרינן סמוך ולפ"ז כל שיש קבוע לפנינו א"כ הוי כאלו מחצה למחצה וכשאתה סומך מיעוט לחזקה אתה מסלקו מן הרוב עצמו דהרי אף שיש תשעה שרצים וצפרדע אחד אף שיש רוב כנגדו אתה מסלק הרוב ונחשב כמחצה על מחצה א"כ בכה"ג כל שפירש שפיר אמרינן סמוך מיעוט לחזקה ואתרע לה רובא וטהור כנלפענ"ד ברור ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן מ״ו (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.