שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת״נ (ג׳)

ומה שהקשה עוד הרב המופלג הנ"ל בהא דנחלקו הסמ"ע והש"ך סי' מ"ו אי קיום שטרות יכול כ"א לקיים אי שייך אין אדם משים עצמו רשע וע"ז הקשה אי קיום שטרות דרבנן בדרבנן אדם משים עצמו רשע כמ"ש הריטב"א ובשו"ת פני משה דבדרבנן אדם משים עצמו רשע ולק"מ דכל דמדרבנן צריך קיום ואם הם באים לקיים ויוכל להיות דהשטר מזויף ועל ידם הוציא ממון הו"ל גזל ופסולים מה"ת. מיהו יש לומר דעכ"פ אינו רק ספק גזל והתורה התירה כמ"ש התומים ואחי הקצה"ח בכללותו וצ"ע בזה: והנה בהא דאמרו אימור דאמרינן עד אחד נאמן באיסורין וכו' אבל הכא אהחזיק איסור דא"א. ולכאורה מה שייך חזקת א"א הא לעת עתה אנו דנין על הגט אם הוא כשר והא הוא שליח להולכה ועדן לא נתגרשה ואח"כ איסור בע"א הוחזק כמ"ש הרמב"ם. אמנם נראה דבאמת הוה דבר שבערוה וכדאמרו בש"ס ונשאלתי ממ"ש התוספות ביבמות דף פ"ח ד"ה מידי דהוה שכתבו דלהתיר לא בעי שנים אף בדבר שבערוה וכאן היה להתיר. אמנם צריך לומר דאין אנו דנין להתיר ואנו דנין על הגט אם הוא כשר ליתן לה ועדן לא ניתרת ולפ"ז ממנ"פ אינו נאמן דאם אתה דן על הגט ולא על האשה שוב הו"ל דבר שבערוה וע"כ צ"ל דאנו דנין אם תהיה מותרת בשביל זה ושוב אתחזיק איסור א"א ודו"ק. ובזה מיושב מה שצ"ל דאתחזיק וגם דבר שבערוה והלא בדבר שבערוה בלבד סגי ועיין חידושי רמב"ן שהרגיש בזה ולפמ"ש אתי שפיר דתרווייהו צריכי ודו"ק. והנה עוד נראה לי בטעם הדבר דשליח לקבלה לא צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם דהנה במה שהקשו התוספות למה חייש דוקא מפני לשמה ולא בשביל חשש מחובר וכדומה ושמעתי בשם הגאון מו"ה סענדיר ז"ל שהיה אבד"ק סאטנוב שאמר ע"פ מ"ש הרשב"א במשמרת שער א' ליישב הא דהקשו למה לא נימא בשחיטה סמוך מיעוטא שאינם מומחין לחזקת איסור שאינו זבוח וכתב הרשב"א כיון דרוב מתעסקים לבטל החזקה והרוב מומחין הם א"כ לא שייך סמוך מיעוטא להחזקה שהרי הרוב מבטלים החזקה ע"ש ולפ"ז ה"ה כאן רוב מגמר גמירי ורק משום סמוך אנו דנין א"כ הרי הרוב מתעסקים לבטל החזקה אבל לענין לשמה לא שייך שהרוב מתעסקים לבטל החזקה דלמא לא נתעסקו כלל לבטל חזקת א"א שלה כל דלא ידענו אם נכתב לשמה ודו"ק ודפח"ח. כן אמר לי הגאון מו"ה שמואל ז"ל אבד"ק סטריא בשם אביו הגאון הנ"ל ולפ"ז זהו בשליח להולכה אבל שליח לקבלה דהיא עשתה שליח שיגרשה א"כ עכ"פ נודע שעשו בשביל האשה הלזו ורוב מגמר גמירי ועסקו לבטל חזקת א"א של זו שוב ל"צ לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ובזה יש ליישב קושית הפ"י דלשיטת הר"ן הנ"ל דשליח קבלה א"צ שיאמר בפנ"כ ובפנ"ח א"כ קשה הא בעבד דזכות הוא לו ושליח להולכה הו"ל כשליח לקבלה דנשתחרר מיד ולמה צריך שיאמר בפנ"כ ובפנ"ח ולפמ"ש אתי שפיר דכל שהוא שליח להולכה שייך סמוך מיעוטא לחזקת עבד שלו וכמ"ש ודו"ק. איברא דגוף דברי הגאון מוהר"ס הנ"ל תמוה דאכתי יקשה למה צריך שיאמר בפנ"ח דבזה כל שנכתב לשמה שוב התעסקו לבטל חזקת אשת איש שלה א"כ שוב לא שייך סמוך ולמה צריך שיאמר בפני נחתם אך לפענ"ד נראה בישוב קושית התוספות הנ"ל דהרי כל החשש הוא בשביל סמוך מיעוטא לחזקת א"א ולפ"ז הרי התוספות כתבו בכתובות דף כ"ג דלא שייך חזקת פנויה כל שזרקו ויכול להיות שהיה קרוב לה ולפמ"ש האחרונים הוא כיון דעכ"פ היה יכול להיות שיהיה קרוב לה שוב אתרע חזקת פנויה ולפ"ז אם נימא דלא חיישינן לשלא לשמה א"כ למה נחוש לחשש מחובר הא עכ"פ איתרע חזקת אשת איש שלה דהא עכ"פ כתבו בשבילה הגט והיה יכול להיות עכ"פ דנכתב בכשרות ולא היה מחובר וכדומה עכ"פ חזקת א"א אתרע קצת ואף אם אינו גמור אטו מוכרח להיות דוקא שיכתבו בפסול מחובר וכדומה אבל חשש לשמה לא אתרע חזקת א"א שלה כל שחיישינן שמא לא נכתב לשמה לא אתרע חזקת א"א שלה וז"ב ולפ"ז שפיר צריך גם בפנ"ח דאל"כ כל שלא היה החתימה לשמה לא אתרע כלל חזקת א"א שלה דהא צריך עידי חתימה ואף אם שניהם מודים לא הוה גט כל דלא נחתם לשמה וכמ"ש התוספות בגיטין דף ד' ד"ה דק"ל דל"מ הודאת בע"ד בגיטין דחב לאחריני וז"ב. ובזה יש ליישב קושית התוס' בגיטין דף ד' ד"ה מאן שהקשו דלימא דבפנ"כ הוא משום לשמה ובפנ"ח הוא משום חשש קיום ולפמ"ש אתי שפיר דשוב יקשה למה חשש רבה דוקא משום לשמה לימא משום מחובר ול"ש לומר כמ"ש דכל דנכתב לשמה שוב איתרע חזקת א"א שלה דזה אינו דאם חיישינן בחתימה דשמא זייף השליח וחתם עדים שוב לא אתרע כלל חזקת א"א שלה דגט בלי עדים ל"מ ולא אתרע כלל חזקת א"א שלה וע"כ דצריך בפנ"ח משום לשמה וכל דנימא דנכתב ונחתם לשמה רק החשש בשביל מחובר הרי אתרע חזקת א"א שלה שהרי נכתב ונחתם עבורה לשמה ודו"ק היטב. וראיתי מה שנדפס בשם הגאון ש"ב מו"ה דוב בעריש האבד"ק גלוגא בריש ספר פ"י ליישב קושית התוספות הנ"ל דלכך ל"ח למחובר דא"כ אחר שנכתב בתלוש למה ניחוש בחתימה ע"ש וצ"ע דהא משכחת לה שיהיה נכתב בתלוש ונחתם במחובר כדמוקי רב אשי בדף ד' כר' יהודה ועיין תוספות שם ד"ה ע"ד ואולי משום דל"ש כ"כ לכך לא חיישינן לזה ודו"ק: