שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תל״ד (ג׳)

והנה אור ליום ג' חיי כ"א מרחשוון תרכ"ז היה אצלי ש"ב נ"ד הרב הגדול החריף מוה' פנחס ב"ש נ"י מברעזאן והקשה בהא דאמרו גוזזין את הכרישין וא"צ לעשר ור"א בר"ש אמר צריך לעשר. וע"ז הקשה למה לי כולי האי והא בפ"ק דמעשרות מבואר דאיזה גרנן למעשרות וכו' ובירק יש שיעורים משיאגד או שימלא את הכלי או משליקט כל צרכו. וע"ז הקשה א"כ לא יגמרו גרנן למעשר ומותר לאכול אף שהכניסן לבית. וע"ז אמר דמכל מקום כל שמלקט כל צרכו הוקבע ובזה מיושב קושית המהרש"א דהקשה לימא בדלא אפשר בחולין. וע"ז אמר דא"כ שוב לא הוה מלקט כל צרכו ושוב פטור ממעשר. זה תורף דבריו. ובאמת שדפח"ח. אמנם בתירוצו על המהרש"א יש לפקפק דהא ע"י המעשר הוה מלקט כל צרכו ושוב חייב במעשר. מיהו זה אינו דעכ"פ אם יצטרך לעשר לא יהיה מלקט כל צרכו ופטור. אמנם בגוף קושייתו הנה זה תלוי בשני תירוצי הש"ס בב"מ דף פ"ח דלפי מה דמשני ואבע"א בזיתים וענבים א"כ משמע דבבית חייב אף שלא נגמרו ועיין בר"ש פ"ק דמעשרות וברא"ש שם אמנם באמת אנן קי"ל כתירוץ הראשון דגם בבית אינו חייב עד שיפקוס וכ"כ הרמב"ם בפ"ג ממעשר וא"כ יקשה קושיתו. אמנם באמת יגעתי ולא מצאתי שיהיה מוזכר במשנה וברמב"ם שיעור גרנן למעשרות בכרישין וכפי הנראה זה ראוי משיגזוז קובע למעשר ומיושב קושיתו. ובזה מדוקדק מה דנקט כרישין דוקא ולא סתם ירק ודו"ק והנה אור ליום ד' שמות תרכ"ג הובא אלי ספר חדש נקרא בשם עטרת חכמים מהגאון מו"ה ברוך אבד"ק לייפניק ז"ל שהקשה לו הרב מוה' חיים נ"י אבד"ק טרעביטש על דברת הרשב"א דשבת לענין פ"נ אי הותרה או דחויה תלוי בדין אם טומאה דחויה או הותרה וע"ז הקשה דהרי ביומא דף מ"ו אמרו בשבת הותרה וע"ז היטב לדבר בזה עפ"י דברי הרמב"ן בס' תורת האדם אמנם הקשה על הטור שבאו"ח סי' שכ"ח כתב שלא יתנו לו בשר נבלה שהרי שבת כחול אצלו לכל אשר יצטרך ע"כ אין להאכיל בשר נבילה דמשמע דס"ל דשבת הותרה ואילו בסי' של"א לענין אשתפך חמימי ס"ל להטור כשטת הרז"ה שדוחין את המצוה והנה בראשית ההשקפה אמרתי דכוונת הטור הוא דאף דלא הותרה שבת אבל ע"כ שבת כחול דאף שנתיר לו נבלה אטו לא יצטרך לבשל בשבת וכדומה כל מלאכות שיעשה בשבת א"כ שבת כחול אצלו אבל באמת אינו רק דחויה בעלמא רק כל דצריך לעשות בשבת שוב הוה כחול וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד מה דקרי ליה ביומא הותרה לאו דוקא הותרה רק דלענין קרבנות שצריך לכמה דברים שוב הוה כהותרה אבל דברי הרשב"א אינם מיושבים דהחולה ניהו דאינו רק דחויה הא מ"מ צריך לכמה דברים לחלל שבת א"כ הוה כהותרה וע"כ לענין זה היטב אשר דיבר הגאון בעל עטרת חכמים יעו"ש סי' ד' שוב ראיתי הערה זו של הרב מוהר"ח בתשב"ץ ח"ג סי' ל"ח וגם סברתי דלענין שבת הרי הוא כחול ג"כ שם ונהניתי. שוב נזכרתי שבחבורי כת"י שהחלותי שנת תר"ב שמה הערתי סברת הגאון. הנ"ל עפ"י דברי הרמב"ן בתה"א יע"ש וימצא: והנה בשנת תרכ"ח עש"ק וארא שבט למדתי בע"ז דף נ"ו ד"ה ואעפ"י וכ"כ התוס' בב"מ דף פ"ח דבקשואין ודלועין אף שמכניסן בפיקס שלהן לבית נתחייבו במעשר משיגמר מלאכתן ע"ש וא"כ ה"ה בכרישין נתחייבו אף שמכניסו לבית ומיהו אכתי קשה לא יגמר מלאכתן ולא יתחייב אבל זה אינו דא"כ לא יהיו ראוין לאכילה ודו"ק היטב: