ובזה נראה לפענ"ד להבין דברי הר"ן דלפמ"ש יש נ"מ דבשבת דיליף מעבודה דדוחה שבת א"כ הותרה ואין אנו משגיחין כלל בחומר האיסור אבל שאר איסורים דילפינן מוחי בהם דבמקדש שאר איסורים אסור דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל ואין היתר רק משום וחי בהם א"כ אינו רק דחויה וא"כ משגיחין על כל מה שנוכל להקל מהאיסור דעכ"פ יחיה בהם. ובזה מבואר דברי הרמ"ה שמחלק בין שבת לשאר איסורים דשבת הותרה ולא שאר איסורים וז"ב. ובזה מיושב גם דברי הר"ן דלכך משגיחין על חומר הלאוין שיש בנבלה דשבת כל שהותר בשביל פ"נ או עכ"פ דחויה שוב עכ"פ אין כאן איסור שבת כלל אבל נבלה דאין היתר רק בשביל דוחי בהם וא"כ משגיחין על רוב איסורים שיש בהם. ולפ"ז זהו לענין שבת ונבלה אבל תרומה וטבל דשניהם אסורים משגיחין על חומר האיסור וז"ב. ובזה מיושב ג"כ מ"ש וא"צ לעשר והקשה התשב"ץ לשיטת הרמ"ה למה לא יהיה צריך לעשר. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מטעם וחי בהם אין ההיתר רק אותו החולה בעצמו אבל אנו למה נעשה איסור עבורו אבל מצד עבודה דדוחה שבת שוב גם אנו מותרים לעשות עבורו ולכך הוא א"צ לעשר אבל אנו אין מותרים לעשות ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תל״ג (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.