שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תל״ג (ה׳)

והנה בישועת יעקב סי' שכ"ח הקשה בהא דאמרו בחולין דף י"ד כי קא שרי ר"מ כגון שהיה לו חולה מבעוד יום ופריך א"ה מ"ט דר"י ומוקי כגון שהי' לו חולה והבריא ומזה כתבו דמותר לשחוט לחולה והאחרונים דחו דמצינו לומר דמיירי דלא היה לו נבילה וע"ז כתב בישועת יעקב דאכתי ראייתם טובה דעכ"פ לוקי כגון שהיה לו חולה ולא הבריא ויש לו נבלה ובה"ש לא הוה מוקצה דבה"ש ודאי מותר לשחוט ובשבת שוב אסור לשחוט ולפענ"ד נראה ע"פ מה שהקשה עוד דלפי מ"ש התוס' דחולה שהבריא שכיח שיחזור לחוליו א"כ מה מועיל שהבריא ולמה יתחייב בנפשו והא התוס' בפסחים דף מ"ו הקשו דאי נימא הואיל יתבטל כל מלאכת שבת דחזי לחולה וכתבו דחולה ל"ש ולפ"ז כאן שהיה חולה והבריא שוב שכיח שיחזור לחליו א"כ שוב שייך הואיל והיא קושיא מושכלת. אך לפענ"ד נראה דבר חדש דבאמת צריך ביאור קושית התוס' דאם נימא דפ"נ אינו רק דחייה ולא הותרה היאך שייך הואיל דהא גם זאת אינו רק דחויה ועיין בטורי אבן שכתב סברא זו ודוקא ביו"ט דמלאכת אוכל נפש הותרה שייך הואיל ולא בשבת שאינו רק דחויה וצ"ל דקושית התוס' היא אם נימא דפ"נ הותרה ועיין שו"ת הרשב"א ובכ"מ ובתשב"ץ ח"א סי' ל"ח שהאריך בזה ולפ"ז לדידן ל"ק כלל קושית התוס' דאנן קי"ל דפ"נ אינו רק דחויה וז"ב. ולפ"ז מיושב קושיא זו דכל שהיה חולה מבעוד יום ולא הבריא שוב מותר לשחוט אף בשבת מטעם הואיל וחזי לשחוט כשלא היה לו נבילה דכאן לא שייך לומר דפ"נ אינו רק דחויה דזה דוקא אם א"צ לדחות שבת כלל בזה אמרינן דלא שייך הואיל דגם כשיארע לו יהיה רק דחויה אבל כאן גם כעת מוכרח לדחות מפני פ"נ עכ"פ איסור נבלה ושוב מותר לשחוט דאף דמאכילין הקל הקל ואין מתירין לשחוט אבל עכ"פ מתחייב בנפשו לא שייך בזה כיון דעכ"פ צריך אתה לדחות שבת שוב שייך הואיל וחזי ועכ"פ מתחייב בנפשו ל"ש בזה כנלפענ"ד ברור ודו"ק: