שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תל״ג (ג׳)

עוד נראה לי בישוב דברי התוספתא ע"פ מה דכתב השיטה מקובצת בב"ק דף צ' בהך מעשה דחסיד שאמרו שעבר על ד"ח וכתבו אף שהיה גונח והיה פ"נ מ"מ כל דהוא הפסד לאחרים לא התירו בשביל פ"נ של זה ע"ש והארכתי בזה הרבה במק"א ולפ"ז טבל ונבילה באם לא סגי בחולין לבד א"כ יהיה גזל השבט ולכך לא התירו בשביל פ"נ של זה ולכך מאכילין אותו טבל אבל בתרומה ונבלה אפשר דמיירי דכבר נתן לכהן והכהן מוחל או שמשלמין לו בעד התרומה ורק משום האיסור בלבד אנו דנין הלכך מאכילין תרומה ומה דמאכילין תרומה אף שהוא חמור הוא כמ"ש הר"ן דאנו משגיחין על כמות האסור אבל בטבל ונבלה כיון דטבל הוא גזל השבט וא"י למגזל לא התירו לו וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשה הפר"ד בש"ס דילן דפליגי בתרומה וטבל אמאי לא נימא דמפריש תרומה ואח"כ מערבין ויאכלנו דאז הוה תרומה וקיל לת"ק. ולפמ"ש אתי שפיר דאם יפריש תרומה אז גוזל הכהן ולא הותר משום פ"נ מיהו ז"א דגם בטבל גוזל השבט ואפשר דמיירי במכירי כהונה דאז גוזל כהן ידוע משא"כ בטבל דהוא גזל השבט והו"ל ממון שאין לו תובעים ודו"ק. והנה בהא דאמרו קורעין לו תרנגולת צריך ביאור למה נקט דוקא תרנגולת. ולכאורה רציתי לומר דאשמעינן דאע"ג דיש לפניו לשחוט אפ"ה מקרעין ומטעם דעוף א"צ שחיטה מן התורה וא"כ נבילה קיל מהשחוטה ועיין ברא"ש דמשמע דבדרבנן לא משגיחין על כמות האיסור ואפשר דגם להר"ן הוא כן. אך זה אינו דהא לרבי קיימינן ורבי ס"ל בחולין דף כ"ח דיש שחיטה לעוף מן התורה יעו"ש ובתוס' אמנם צ"ל דלפמ"ש הרא"ש דכל דעושין כל צרכי חולה שוב לא אכפת לן גם באיסור אחר ועיין ברא"ש וכיון דנקט גוזזין לו כרישין וכדומה שוב לא משגיחין גם על איסור נבלה ואף דהרא"ש כתב להיפך דאיסור שבת כבר נתן לדחות מיהו כאן יש לומר להיפך אמנם בלא"ה הא אין נ"מ בין איסור שחיטה ובין קריעה דב"כ וב"כ שייך משום נטילת נשמה וא"כ צ"ע למה נקט קריעה ולא ישחטנה ואולי אשמעינן דלא משגיחין על כמות האיסור כיון דכבר ניתן לדחות והנה רבי נקט לשון קורין לו את הרופא ומקרעין וכו' וגוזזין ומאכילין אותו. הנה נקט בלשון שאחרים עושים למענו ואח"כ נקט וא"צ לעשר. ואולי הכוונה לפמ"ש הרא"ש בשם יש אומרים לענין נבילה ושחוטה דמוטב שהוא יעבור על איסור נבילה ואחרים לא יעברו על איסור שחיטה ולכך קמ"ל דנשכו נחש יוכלו אחרים לעשות עבורו כיון דהוא אין בכחו לעשות כזאת אבל לענין מעשר דמפריש אחת מהם ולא יאכל זה יוכל הוא לעשות וקמ"ל דא"צ לעשר. ובזה י"ל מה דפירש"י דמיירי בדאפשר בחולין והקשה המהרש"א דלמה לא מוקי פלוגתא באי אפשר בחולין ופליגי בפלוגתא דת"ק וב"ת. ולפמ"ש אתי שפיר דאם אי אפשר למה נקט וא"צ לעשר דמשמע דקאי ע"ז הא בא"א מותרים אחרים לעשות עבורו וע"כ פירש דמיירי בדאפשר ורק לענין עשור דלראב"ש צריך לעשר הוא בעצמו ודו"ק. והנה בהך דמקרעין לו תרנגולת פירש"י לתת על המכה וא"כ אין מקום לכל מ"ש לעיל ודו"ק. והנה מ"ש הנוב"י מהד"ק חלק או"ח סי' ל"ו לתמוה על מ"ש רבינו טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה שהטבל במיתה והקשה הא לרבינו אין שום תרומה ומעשר בזה"ז מן התורה וא"כ שוב אינו במיתה. ובאמת הירושלמי מוקי בהדיא כמ"ד תרומה דאורייתא אבל לדידן קשה טובא. הנה לחומר הקושיא נראה לפע"ד דבר חדש וכבר כתבתי בזה במקום אחר דהנה שיטת הרמב"ם דכל דברי סופרים יש להם ד"ת מקרא דלא תסור והרמב"ן בשורש א' לספר המצות הקשה דא"כ מהראוי שיהיה כל ספק להחמיר וללקות על ד"ס וכתב דזה מחלו חכמים כדי שלא ישוו לד"ת ע"ש ולפ"ז כיון שהוא במחילה מאתם נראה לפע"ד דזה דוקא בזמן שהיה נוהג מה"ת עשו חכמים הבדל אבל בזה"ז שאין נמצא תרומה דאורייתא שוב הוה כד"ת זולת לענין תערובות אינו רק מדרבנן וכ"כ המלמ"ל בפ"ז מתרומות הי"ז דתרומה בזמן הזה שוה לתורה רק בתערובות חלקו אבל לא ביאר הטעם כמ"ש ודו"ק כי הוא דבר חדש. והנה הרמב"ם פי"ד ממ"א הי"ז העתיק נבלה וספיחי שביעית שביעית לפי שהספיחין אינו רק מד"ס טבל ושביעית מאכילין אוהו שביעית והקשה מהרמב"ח דמשמע נבלה ושביעית מאכילין אותו נבלה וקשה הא נבלה בלאו ושביעית אינו רק עשה ועשה קיל מל"ת ע"ש. ולפענ"ד נראה עפ"י דברי הר"ן דמשגיחין על כמות האיסור ולא על איכות האיסור ולפ"ז בשביעית לאחר הביעור דלרמב"ם הוא בשריפה ואסור בהנאה א"כ בהנאה לא שייך שיעור ואסור בכל שהו א"כ חמור יותר מנבילה אבל טבל דג"כ אסור בהנאה של כלוי מה"ת שוב מאכילין שביעית משא"כ בנבלה ושביעית לכך לא כתב רק ספיחי שביעית דאינו רק מדרבנן ובכה"ג לגבי איסור תורה משגיחין על איכות האיסור כנלפענ"ד. אברא דלפ"ז בטבל ותרומה דתרומה אינו אסור בהנאה של כלוי מן התורה ועיין מלמ"ל פ"ב מתרומות וא"כ מהראוי שיהיו מאכילין תרומה דאינו אסור בהנאה של כילוי מה"ת וא"כ טבל חמור בכמות מיהו זה בלא"ה קשה דטבל יש בכמות יותר וכמ"ש הפר"ד והבאתיו לעיל. ועכ"פ מיושב קושית המהרמב"ח דמה קמ"ל בטבל ושביעית דמאכילין שביעית והא נלמד מכ"ש מנבלה וטבל ושביעית קל דהוא בעשה ולפמ"ש יש לומר דה"א דשביעית חמור שאף בהנאה שאינו של כלוי אסור קמ"ל דמכל מקום שביעית קיל ודו"ק היטב. והנה בגוף קושית הפר"ד ומהרמב"ח הנ"ל נראה לי פשוט דהר"ן פירש הסוגיא דכיון דמוקי בלא אפשר בחולין א"כ ע"כ מיירי שיש לפנינו צבור של טבל וצבור של תרומה א"כ שווים הם בכמות טבל ותרומה ושפיר נחלקו אי מאכילין תרומה או טבל ופשיטא דל"ש בזה לומר תרומה עדיף דהרי ע"כ יהיה מוכרח לאכול שיעור גדול מתרומה כשיעור הטבל ותדע שכן הוא דהרי הקשה הפר"ד לפרוש תרומה מיניה ויחזור ויערבנו אבל לפענ"ד זה אינו דל"מ הפרשה לבד רק בראוי שינתן לכהן דאף דהפרשה ונתינה לכהן שתי מצות נינהו וכמ"ש הרמב"ן בשרש נ"ב יעו"ש אבל מ"מ כל שמוכרח לחזור ולערבו דלא סגי לחולה בלאו הכי שוב ל"מ ההפרשה דאינו ראוי שיחול עליו שם תרומה וא"כ ע"כ מיירי ביש לפניו תרומה שיעור הזה וא"כ שוב אין נ"מ בזה: