שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת״ל (ג׳)

ובזה נראה מה שהקשה מהא דמנחות דאם לא הקטיר שחרית יקטיר בין הערבים וקשה וכי בשביל שחטא יזכה. ולפמ"ש אתי שפיר דל"מ אם נימא דמקטיר בין הערבים כל המנה א"כ פשיטא דהוא מקטיר דהרי החצי מנה של שחרית זכה בפייס ולא פשע וא"כ היכא יקטיר אחר כל המנים ויקח מה שזכה בו זה אלא אף לדידן דרק חצי מנה מקטיר ועיין ברמב"ם פ"ג מתמידין ה"א ובלח"מ מכל מקום כיון שכל היום הוא קטרת שלם פשיטא דמהראוי לתת למי שזכה בו בשחרית דהוא חצי מנה שלו שזכה בו מקודם כנלפענ"ד והנה הריטב"א הקשה למה דמסיק דלא היה פייס לערב היאך עשו בקטרת דלא שנה בה אדם וכתב דאותו היום חוזר ושונה וע"ז נדפס הג"ה די"ל דמצפרא קא מפיסי על ערבית ותמה מהר"ח ז"ל דהא זה חידש הש"ס על מה דס"ד מעיקרא והריטב"א הקשה על המסקנא וא"כ מה תירץ ההג"ה הנ"ל והיא תמיה גדולה. ולפענ"ד דכוונת ההג"ה דניהו דעל התמיד לא מסתבר דיפייס מצפרא ע"ז דלמה לא יפיסו שנית אבל קטרת דמצוה אחת היא בודאי מסתבר דיפיסו בפ"א והוה קטרת אחת שנקרבה בשני כהנים כנלפענ"ד. ולדעת הרב בהגה"ה דהפיסו שתי פייסות גם על בין הערבים צ"ע קצת וגם למה דסליק אדעתא מעיקרא בודאי היו מפיסין על הקטרת צ"ע דהרי אם לא הקטירו בשחרית יקטיר זה בין הערביים ונמצא שהיה פייס ספק. מיהו כיון דלא שכיח שיפשעו לא מקרי גורל ספק דאם היה גורל ספק שוב אפשר דלא זכו והוה כמו דאמרו בב"מ החזיקו בראשונה ל"מ דהוה קנין מרופה כדאמר רבא בב"ב דף קמ"ב וה"ה בזה מיהו לפמ"ש בתשובה אחרת דלפמ"ש הנתיבות בקונטרס התפיסות דדוקא במקום דצריך כוונה לזכות הוא דל"מ קנין ספק אבל בחצר דקונה שלא מדעת ל"ש קנין מרופה ע"ש וכתבתי דלפ"ז בהקדש דשלא מדעת כמדעת דמי דאיכא דעת שכינה לא שייך קנין מרופה ולפ"ז כאן דלגבוה הוא דעבדי לא שייך קנין מרופה ודו"ק: