שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תכ״ד (ג׳)

שוב ראיתי בעצי ארזים שבסי' קכ"ט דחה ג"כ דברי הב"ש ע"ד שכתבתי וגם בס"ק כ"ג כתב בפשיטות דמלשון עד שתצא נפשו משמע דאף בגוסס אין מעידין. אברא דיש להקשות לפי מה דמשמע להו דמלשון עד שתצא נפשו משמע להו דאפילו בגוסס אין מעידין והרי לענין טומאה מבואר דאינו מטמא עד שתצא נפשו וקתני בהדיא אפילו גוסס ולא אמרינן דהוא בכלל עד שתצא נפשו. אמנם נראה דלפמ"ש התוס' דאפילו גוסס היינו שהוא מגוייד א"כ הוה גוסס בידי אדם א"כ מעד שתצא נפשו לא משמע רק גוסס בידי שמים אבל לא גוסס בידי אדם לכך קאמר אפילו מגוייד ואפילו גוסס אבל במשנה לא קתני אפילו גוסס בידי אדם ויש לומר דבגוסס בידי אדם דהיינו מגוייד באמת לא חיי ומעידין עליו כמ"ש הב"ש אבל באמת לפמ"ש דעד שתצא נפשו ואפילו ראהו מגוייד וצלוב קאי עד שתצא נפשו משמע דגם גוסס בידי אדם אין מעידין עליו והא דלא ביאר בהדיא אפילו גוסס משום דמשמע מלשון ואפילו ראהו מגוייד וצלוב והחיה אוכלת בו וא"כ זהו יותר מגוסס בידי אדם ודו"ק היטב ועכ"פ כוונת התוס' ברור כמ"ש ודו"ק. ובלא"ה יש לומר דבעגונה דל"מ אף תרי רובי ממילא עד שתצא נפשו היא בפשיטות אבל בטומאה הוא דאזלינן בתר רוב לכך אצטריך לומר אפילו גוסס ודו"ק. שוב מצאתי בק"ע למהרח"ש גבי ראוהו מגוייד בדף נ"ה ע"ב שכתב בהדיא דמה דכתבו התוס' דאין מעידין על הגוסס הוא מהמשנה דאין מעידין עד שתצא נפשו ע"ש ונהניתי שכן אמרתי בראשית ההשקפה. והנה לכאורה קשה מה פריך הש"ס ומי מצי למוקמא כרשב"א והא מדקתני סיפא ומה קושיא הא כבר נודע שיטת הר"ש פ"ב דמקוואות דכל שכבר יצא מחזקתו הראשונה כגון שמקודם היה טומאה דאורייתא ועכשיו טומאה דרבנן לא שייך לאוקמא אחזקה הראשונה ולפ"ז מן הארכובה ולמעלה דעכ"פ טריפה הוא ואינה יכולה לחיות י"ב חדש א"כ עכ"פ חזקת חי אתרע שהחזקת חי הוא שיוכל להיות כן תמיד וכאן עכ"פ ביב"ח ודאי ימות ולא שייך חזקת חי אבל מגויד דיוכל לכוות ולחיות וא"כ שוב יש לאוקמא אחזקת חי ואף למ"ש הר"י דמגוייד סופו למות אבל זה לרבנן אבל לרשב"א סופו אינו כן וא"כ מה מקשה הש"ס והיא קושיה נפלאה וצריך לומר דלרשב"א דס"ל דיכולה לכוות ולחיות א"כ צריך פעולה לזה ושוב ג"כ לא שייך לאוקמא אחזקת חי דמעיקרא דל"צ פעולה לכוות ולחיות ושפיר מקשה. ובזה מיושב היטב קושית התוס' דמה פריך על רשב"א והא בלא"ה קשה רישא לסיפא. ולפמ"ש יש לומר דבלא"ה היה מקום לומר דברישא מגויד חי בלי הסברא דיכול לכוות ול"ק אבל על רשב"א מקשה מיהו בלא"ה יש לומר דאם נימא דלשמא ימות חיישינן שוב שפיר מקשה רישא לסיפא דעל שמא ימות ע"ז לא שייך חזקת חי ובזה יש להאריך דזה פלוגתא בין אביי לרבא בגיטין דף כ"ח ורבא לשיטתו הוצרך לשנויי סכין מלובנת שאני אבל לאביי ל"ק רק על רשב"א וכמ"ש וא"כ ל"צ להביא הרי"ף הך דסכין מלובנת ודו"ק כי קצרתי: