שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תכ״א (ג׳)

והנה הגיעני תשובה מ"ק אלטשטאט ושם היה המעשה שקנו מנכרי במלוה ופרוטה ובזה אין מקום ספק והרב והדיינים האריכו בדברי שערי משפט הנ"ל ולפע"ד אין מקום לכל דבריהם. והנה בשנת תרכ"ד ב' במדבר ט"ל למספר ב"י למדתי אהע"ז והגעתי לסי' ל"ח וארשום בקצרה מה שאמרתי בענין משפטי התנאים אף שהענין ישן נושן ודשו בו רבים בכ"ז אולי נמצא בו איזה ענין חדש מה שהאריכו הפוסקים דדוקא בגיטין וקידושין צריך משפטי התנאים אבל בד"מ לא והקשו דתנאי בני גד ובני ראובן הוא בד"מ. ולפענ"ד נראה דטעם הדבר דהנה נודע דגיטין וקידושין ל"מ חזרה אף תוך כ"ד והנה התנאי שמבטל המעשה הוא מתורת חזרה דחוזר מהמעשה ואינו רוצה רק עפ"י התנאי ולכך בעי שיהיה תנאי כפול ושאר משפטי התנאים שאל"כ אין כח בתנאי לבטל המעשה שהרי ל"מ חזרה אף תכ"ד ואולי גם מה"ת ל"מ חזרה ועכ"פ חזינן שמדרבנן אלים כח המעשה אבל בד"מ דלא אלים כח המעשה כ"כ כל שהתנה והוה תוך כ"ד שהרי אדרבה היה התנאי קודם למעשה ולכל הפירושים בודאי יכול לחזור. ובזה נראה לפענ"ד דל"ק מתנאי בני גד ובני ראובן דשם א"י היתה מוחזקת בידם וגם עבר הירדן דהיינו ארץ סיחון ועוג בכלל לכמה דברים וא"כ שוב לא היה יכול להוציא מידם רק עפ"י תנאי כפול. עוד נראה לי דכבר נודע מה שהקשה הרשב"א דלמה לי תנאי כפול הא עכ"פ מהראוי להועיל מתורת אומדנא וכתב דאדרבא כל שלא כפל אמרינן דחזר בו. והנה הם ס"ל דלפי מה דקי"ל דלא אמרינן אומדנא בד"נ וגיטין וקידושין כד"נ הוא ולכך לא שייך אומדנא אבל בד"מ מועיל מתורת אומדנא ועב"ש סי' ל"ח ס"ק וא"ו. ולפ"ז יש לומר דשם בתנאי בני גד ובני ראובן לא שייך אומדנא דעכ"פ רחב"ג אמר דהיה צריך לאומרו שאלמלא כן גם בא"י לא הי' נוטלין וא"כ עכ"פ מתורת אומדנא לא שייך בזה ולכך בעי תנאי כפול. ודע דהמהרי"ק סי' קכ"ט מחלק דבמעשה מבורר לא שייך אומדנא. אמנם זה דוקא כשאין המעשה והאומדנא בדבר אחד אבל כאן לא נתן המעשה רק בתנאי זה ודו"ק: