שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תי״ד (ה׳)

והנה המהרי"ק סי' קפ"ו האריך דאף אם אינו נותן לו כל שיווי של דבר מכל מקום לא מקרי תלוה ויהיב רק תלוה וזבין והביא ראיה ממ"ש התוס' ד"ה דקדש בביאה שהקשו דאם קדיש בביאה בלאו הפקעה לא להוי קידושין דהא הוה תלוה ויהיב דנגד גופה שקנוי להמקדש לא נתן לה כלום ומשמע הא אילו היה נותן לה מידי אף דאינו כנגד שווי גופה מכל מקום חשוב זבינא ע"ש והמלמ"ל פ"י מהלכות מכירה האריך דלפי המסקנא דמסיק התוס' משום שאר כסות ועונה זה מקרי שווי כל גופה ע"ש. ובאמת דברי המהרי"ק הם להס"ד דלא אסקי אדעתיה הך דלכו"ע ואפ"ה היה ניחא להו וכל מה שהאריך המשנה למלך לדחוק בזה אבל פשטות הענין אינו נראה כן וכבר כתבתי בזה בתשובה לק"ק זיטאמיר ואינה כעת לפני. וכעת נראה דבר חדש דבאמת צריך ביאור מ"ש התוס' כנגד גופה שקנוי לו ואני תמה דלא מצינו שיהיה גופה של אשה קנוי לו ואדרבא אמרו בהדיא בריש הזורק יד באשה קשיא ליה ניהו דקניא ליה למעשה ידיה ידה גופה מי קני ליה וכ"כ הרשב"א בחידושיו לקידושין דף וא"ו בהא דאמרו דהמקדש בהנאת מלוה דהו"ל הערמת ריבית והקשה הרשב"א למה לא יהיה ריבית ממש דקונה אשה בהמתנת מעות וכתב הרשב"א דגופה אינה קנוי ולאו מידי שקיל ע"ש וכאן כתבו התוס' דהוה תלוה ויהיב והוא תימה גדולה. אמנם נראה דבאשה יש שני קנינים קנין איסור וקנין ממון והנה לענין קנין ממון באמת לא קני גופה אבל קנין איסור מה שנאסרה לכל אדם רק אליו לבדו זה מקרי קנין הגוף לזה הוה תלויה ויהיב שהקנתה לו קנין איסור שבה וזה נקרא קנין הגוף. ולפ"ז נראה לי ברור דלענין קנין איסור שבה זה אינו תורת שיווי שיצטרך לתת כל שווי' רק תורת קנין איסור מה שנאסרה לכל אדם ובזה כל שמקבלת איזה דבר עבור זה סגי כיון דלא מעריכין נגד שווי ממון רק קנין איסור וקנין איסור סגי בכ"ד וז"ב כשמש. ובזה נראה לפענ"ד מה דמבואר כאן בב"י בשם כמה פוסקים דשווי האשה היא בפרוטה היינו שווי הקנין איסור ולא הקנין ממון. ובזה נראה לפענ"ד מה שהשיג בא"מ סי' כ"ט על הט"ז בסי' ק"ץ שכתב דבאשה הוה קנין ולא שווי והא"מ השיג דגם באשה הוה תורת שווי ולפמ"ש אין ראיה דבאמת הקנין ממון אינו בתורת שווי דלסגי בפרוטה רק הקנין איסור הוא בפרוטה. שוב ראיתי בא"מ סי' מ"ב ס"ק א' שהביא דברי רשב"א וכתב דבאשה לא הוה ענין תלוה ויהיב שאין גופה קנין להבעל והביא דברי הרשב"א הנ"ל והוא תימה שלא נזכר כלל מדברי התוס' שכתבו בהדיא דבאשה הוה תלוה ויהיב ולפמ"ש הדברים מבוארים ודו"ק היטב. ובפשיטות יש לומר דגופה קנוי לו לאו דוקא רק לתשמיש גופא נקנה לו דהיינו שגופה משועבדת לו לתשמיש והוה תלוה ויהיב מה שצריכה למסור עצמה לו לביאה וזה מקרי גופה קנוי לו. ובזה מיושב מה דמציין התוס' על קדיש בביאה ולא הקשה על קידושי כסף ועיין מלמ"ל שם משום דבאמת אין הגוף קנוי לו רק למעשה ידיה וא"כ בהקידושין עדיין אין מעשה ידיה שלו ולכך הקשה מקדיש בביאה דגופה נקנה לו לתשמיש וז"ב ודו"ק היטב: