ובזה נראה לפענ"ד דגם באנסוהו לקנות יש ג"כ חילוק בין אונס דאחרים לאונס דנפשיה דבאונס דנפשיה מועיל אף שאנוס הוה. ובזה מיושב היטב הא דהקשה באבני מלואים סי' מ"ב בהך דכופין אותו ושותה בעציצו והא הוה אנסוהו לקנות ואינו קונה וכתב דכל שמצוה לקיים דברי חכמים מועיל אבל דחה זאת דמ"ש מצוה לקיים דברי חכמים אינו רק דיחוי בעלמא ולפי המסקנא דתלוהו וזבין זביניה זבינא הוה בגיטי נשים מה דמחייב כמו מכר וא"כ זהו בתלוה וזבין אבל אנסוהו לקנות לא קני ולפמ"ש מצוה לשמוע דברי חכמים הוא עדיף דהוה אונס דנפשיה ואף דתלוה וזבין לא הוה זבינא אבל באונס דנפשיה לא מקרי אונס וא"כ ה"ה אנסוהו לקנות דעדיף בזה כל דהוה אונס דנפשיה בודאי רצה לקנות בלב שלם. ואני תמה על הא"מ דהא גם בקידושין אמרו דלא הוה דברים שבלב משום מצוה לשמוע דברי חכמים וע"כ שאינו דחויה. וגם נראה דאם נימא דדברים שבלב לא הוה דברים א"כ סגי כשאמר בפיו אני רוצה וא"כ לפי מה דקי"ל דדברים שבלב לא הוה דברים שוב א"צ לכ"ז ואף באנסוהו לקנות מהני וכמ"ש למעלה וז"ב ודו"ק. ומן האמור אני תמה במ"ש הקצה"ח סי' ט' לחלק דבעולה הוה אנסוהו למכור משא"כ בחטאת הוה כאנסוהו לקנות ע"ש ולפמ"ש גם אנסוהו לקנות מועיל בזה ומ"ש הנתיבות בזה דבריו תמוהים כמ"ש במשובב אבל מ"ש נכון ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תי״ד (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.