שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תי״ב (ז׳)

והנה מ"ש דחזקת פנויה חשוב חזקה הפוסקת וחזקת צדיקת אלים יותר והביא ראיה לזה בזה יתבאר דברי התוס' בכתובות דף ע"ה ע"ב ד"ה אבל יעו"ש שכתבו דחזקת פנויה אינה חזקה טובה נגד חזקת הגוף והיינו דחזקת פנויה פוסקת ולכך חזקה דגופא אלים יותר יעו"ש ומה שהאריך שם בהך דיליף דבר דבר ממון וכתב דהכוונה שלמדו מממון במקום הכחשה כ"כ בשיטה מקובצת פרק איזהו נשך ובחידושי רשב"א קידושין שם ובשיטה מקובצת כתובות דף כ"ט ד"ה אייתרו להו ומה שהקשה דא"כ מה פריך דנימא הודאת בע"ד כמאה עדים דמי והא ילפינן מממון במקום שיש הכחשה עיין קצה"ח סי' רמ"א וכפי הנראה תירוצו של רבינו חיים שם הוא כעין תירוץ הקצה"ח יעו"ש ודו"ק. ודרך אגב אומר במ"ש בקידושין דף ס"ג כי המניה רחמנא לאב לענין איסורא אבל לקטלא לא המניה הקשה הפ"י שם מדברי רבינו בפט"ז מסנהדרין דאיסור בעד אחד הוחזק דאם עד אחד אמר שזה חלב או שזו זונה או גרושה ואכל או בעל אחר שהתרו בו עדים לוקה אף שעיקר האיסור בע"א וא"כ כל דלאיסורא המניה רחמנא לאב ממילא מקטלא על ידו וכבר כתבתי בזה דברים רבים. וכעת ביום ג' פ' מטות מסעי שנת תרכ"ט כשהגעתי בקידושין לדף ס"ג אמרתי דבר ברור בזה דהנה בטעם הדברים שאיסור בעד אחד הוחזק נראה לפענ"ד דבר ברור דהנה כבר נודע מ"ש התוס' בנסכא דר' אבא בב"ב דף ל"ג דלכך לא נאמן בשבועה נגד העד מגו דאי בעי מכחיש ליה ונשבע וכתב הריב"ם דעד אחד כשנים כל דלא מכחישין ליה ולפ"ז מבואר הדבר בטעמו דכל שהוחזק בעד אחד ולא הכחישו את העד הרי נעשה כשנים ושנים נאמנים אף למלקות ולמיתה וז"ב כשמש. שוב ראיתי ברמב"ם פט"ז מהלכות סנהדרין שם שכתב בהדיא בד"א כשלא הוכחש והוא הדבר אשר דברתי ולפע"ד הדבר מבואר גם מנסכא דר' אבא גופא דהרי עד אחד אינו נאמן לענין ממון ואפ"ה כל שבא לשבועה ולא הוכחש נאמן לשלם על פיו והיינו משום דכל שלא הוכחש הרי הוא כשנים כמ"ש הריב"ם וה"ה לד"נ דאין חילוק בין ממון לנפשות דבשניהם אין עד אחד נאמן רק כל שהוחזק נאמן אח"כ לממון ג"כ וה"ה בזה ועיין בשו"ת מיימוני בחלק משפטים סי' ס"א שכתב דנסכא דר' אבא מיירי שהיה יכול לטעון לא חטפתי וא"כ אינו בא עקרו לממון ע"ש והן הן הדברים אשר כתבתי דבעינן שע"א יוחזק לענין שבועה קודם שבא לממון ועיין שו"ת נוב"י מהד"ת חלק חו"מ סי' כ"ז מ"ש בזה וכבר הארכתי בזה בתשובה לבאר דברי המהר"ם הנ"ל לספר משפטים שם ועיין ש"ך סי' פ"ז סעיף י"א ובהג"ה מ"ש דאין עד המסייע פוטר היכא שהוא מחויב שבועה ואי"ל ע"ש ובקצה"ח שם השיג עליו ולפמ"ש יש להאריך בזה ואכ"מ. עכ"פ דברי הרמב"ם פט"ז מסנהדרין מבוארים דהטעם הוא משום דכל דלא הוכחש הוה ע"א כשנים ולפ"ז זהו שם אבל באב דבאמת הוא קרוב וקרוב פסלה התורה לא משום חשש משקר ואפילו משה ואהרן לא מהמני וא"כ מה בכך דהוא כשנים הא גם שני קרובים אינן נאמנים כל שהן קרובים ושאני ע"א דעלמא דכל שהוא כשנים נאמן משא"כ בקרוב דלא נאמן וזה דאמרו כי המניה רחמנא לאב לאיסורא אבל לקטלא לא מהימן וז"ב כשמש ועיין בפ"י שהאריך והתעצם בתמי' זאת דלענין איסור אין חילוק בין כשרים לפסולים. ולפמ"ש אתי שפיר ניהו דלענין איסור נאמן אף הקרוב ואף כבי תרי מכל מקום לא מועיל מה שהוחזק מאילו היו שנים דאינן נאמנים לנפשות משא"כ עד אחד בעלמא: