שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תי״ב (ו׳)

והנה במה שהקשיתי מנסכא דר' אבא הו"ל עדות שאילה"ז. הנה אם נימא כשיטת הנוב"י דלא בעי בד"מ עדות שאילה"ז שוב ל"ק. ובזה מיושב היטב מה שהקשינו במפה"י על התוס' שכתבו בריש ב"מ דאין לומר דיליף מדאיצטריך עד אחד והקשינו הא אצטריך ע"א על נסכא דר"א. ולפמ"ש אתי שפיר דבקרא דהיה צריך דו"ח טרם שבטלו חז"ל שוב הו"ל עדות שאילה"ז וכמ"ש ודו"ק. והנה במ"ש למעלה דחזקה דאתיא מכח סברא הוה כעדים דאנן סהדי הנה בשנת תרכ"ו ה' יתרו ח"י שבט הגיעני לידי בתורת שאלה ספר שנדפס מחדש מרבינו חיים בנו של האור זרוע בסי' כ"ו מצאתי שם שהביא בשם רבינו שמחה ומקצת מהתשובה נזכר בספר אור זרוע ח"א סי' תש"ס שרבינו שמחה כתב שם וראיתי שהאריך וכתב דחזקה שאינה פוסקת היא כעדים ואפילו בד"נ סמכינן אחזקה שאינה פוסקת והנה דבר זה דחזקה שאינה פוסקת עדיף מחזקה הפוסקת זה מוזכר בשו"ת תה"ד בשם א"ז הנ"ל אך מ"ש בשו"ת בנו בשם רבינו שמחה הנ"ל ובא"ז דמה דאמרו אין דבר שבערוה פחות משנים ואף בשניהם מודים אין חוששין לקידושין זה דוקא בלא שידך אבל בשידך ואח"כ קדשה אף בלא עדים כל ששניהם מודים הוו קידושין מעליא דשידך מלתא הוא ע"ש. הנה זה דבר חדש ולא נזכר כלל בשום מקום וצריך סעד לתמכו. והנה בהא דפריך בקידושין דף ס"ה מהאומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני במ"ע אי דאיכא עדים וכו' ואי דליכא עדים אמאי אסור בקרובותיה וע"כ דמיירי בע"א ודחה לה דמיירי שאומר קדשתיך בפני עדים והלכו למדה"י וקשה למה לא מוקי דזה טוען ששידך אותה ואח"כ קדשה בלא עדים ולכך הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת. מיהו יש לדחות דא"כ היה לו לברר ע"י מי שדכה וכדומה אמנם אי קשיא הא קשיא בהא דפריך מהמגרש את אשתו ולנה עמה בפונדקי וכו' ומוקי לה דאיכא עדי יחוד וליכא עדי ביאה דב"ש ס"ל לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וכו' וקשה אף לב"ש עכ"פ לא גרע הך יחוד משידך דהוה מלתא מכ"ש כשנתייחדו ביחד ודאי עכ"פ שידך מקרי וא"כ אף שליכא עדי ביאה מכל מקום מועיל וע"כ דכל דצריך עדים ל"מ חזקה ולא רובא וצריך עדים ממש וכ"כ בשו"ת תה"ד סי' שמ"ט דלכך אין הולכין בממון אחר הרוב דהא אמרו המע"ה ורוב לא מקרי ראיה ע"ש וה"ה בזה כ"ז דצריך עדים לא מועיל שידך ולא שום חזקה וזה לדעתי ראיה ברורה וכן בהך דחבילה קשה כן ע"ש ודו"ק: