והנה במה שהקשו התוס' בב"ב דף ל"ד גבי דר' אבא דלא המניה דדידי חטפי במגו דלא חטפתי וישבע דדידיה חטף ולכאורה כיון דחזקה דכל מה שביד אדם הוא שלו והוא חזקה מצד הסברא והוה כודאי ואיך יהיה נאמן הא הו"ל מגו במקום חזקה ואף בשבועה לא מהימן דהוה מיגו במקום חזקה והוה כודאי וצריך לומר דהא איכא להיפך חזקת כשרות דכיון שחטף הו"ל כגזלן ומסתמא אינו גזלן ואמרינן דשלו חטף והשאילו לאחר על משך זמן וכדומה וכעת לקח שלו בחזקה ושפיר הקשו בתוספות דליהמן במגו. אמנם השתא דאתית להכא שוב מיושב קושית התוס' דלא שייך מגו כיון דכל מחויב שבועה וא"י לישבע משלם כגון חמשין ידענא וחמשין לא ידענא א"כ גלתה התורה דכל דנתחייב שבועה ואינו יכול לשבע צריך לשלם וא"כ עכ"פ אתרע חזקת כשרות דהרי עכ"פ צריך לשבע כשיטעון אין חטפתי וא"י לשבע שבועה להכחיש העד ועכ"פ כל שמחויב לשלם עכ"פ אתרע חזקת כשרות ושוב הו"ל מגו במקום חזקה כל שביד אדם הוא שלו. ובזה מיושב הא דהקשו בתוס' דהיכא למד ר"א לנסכא מקרא דשבועת ד' דלמא שאני התם דלא שייך מגו אבל כאן יש מגו. ולפמ"ש אתי שפיר דלא שייך מגו דכל דהדין במחויב שבועה וא"י לשבע משלם א"כ ממילא אתרע חזקת כשרות דלולא המגו היה חייב לשלם ושוב אתרע החזקת כשרות ושוב אין לו מגו דהוה במקום חזקה וכמ"ש ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תי״ב (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.