שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת״ב (ט׳)

ומעתה ממילא גם ביוה"כ חייב בכ"ש דמה דלא כתוב אכילה הוא לפי לענין חיוב קרבן בעי כשיעור ככותבת אבל במזיד חייב בכ"ש וז"ב ודו"ק. והנה שיטת ראבי' דאכל אוכלין שאינן ראויין דתני פטור הוא פטור ומותר ותמהו האחרונים דא"כ היכא דייק הש"ס הא חומץ לא מני רבי דאמר חומץ משיב נפש ודלמא בשאר דברים פטור ומותר וחומץ פטור אבל אסור מדרבנן ולפנ"ד נראה דהנה כל הטעם דפטור ומותר נראה לפענ"ד דכיון דיוה"כ יצא מכלל שאר דברים ובעי ככותבת כדי ליתבא דעתיה ולפ"ז באינו ראוי דלא מיתב דעתיה כלל שאינו ראוי כלל לאכילה וא"כ ראוי להיות שיפטור ולא דמי לחצי שיעור דאסור לר"י מדאורייתא ולר"ל עכ"פ מדרבנן משום דעכ"פ ח"ש מייתב דעתיה קצת אבל אינו ראוי לאכילה דלא מיתב דעתיה כלל בודאי פטור ומותר וכן נראה מפירש"י שפירש גבי כס פלפלין דפטור שאין זה יישוב הדעת שאין זה דרך אכילתו ע"ש הרי דלא מייתבא דעתיה כלל ולפ"ז שפיר אמר מני רבי דאמר חומץ משיב נפש וכיון שמשיב נפש מהראוי להיות פטור אבל אסור עכ"פ וז"ב ודו"ק. ובזה מיושב היטב מה שהקשו בהא דאמר רב גידל אין הלכה כרבי ואח"כ אקפד ואמר אימר דאמרי אנא דיעבד לכתחלה מי אמר והקשו הא כיון דאין הלכה כרבי שוב מותר אף לכתחילה ולפמ"ש אתי שפיר כיון דאמרו שם דאימר אנא פורתא טובא מי אמר וא"כ כל דטובא אסור ומשיב נפש ושוב אף בפורתא מיתב דעתי' קצת וניהו דאינו חייב בדיעבד אבל לכתחלה אסור ומה ימתק גירסת הרא"ש דגריס אימר דאמרי פורתא ואח"כ גריס אימר דאמרי דיעבד והיינו כל דטובא אסור שוב שייך גם בפורתא לאסור מדרבנן עכ"פ דמייתב דעתיה קצת ודו"ק. ובזה יש ליישב גם פסקי הרמב"ם שמקשה בספר תוס' יוה"כ אהדדי ע"ש. שוב ראיתי בפר"ח שכתב ג"כ לחלק דלענין יוה"כ שאני דאינו מייתב דעתיה ודו"ק היטב והנה לכאורה היה נראה לי איפכא דלר"ש דחייב בכ"ש מטעם דאחשביה וא"כ ביוה"כ לא שייך זאת דאטו עדיף מה דהוא אחשביה ממה דאחשבה התורה לכזית דאכילה בכזית אליבא דכ"ע והוא חשוב ואפ"ה ביוה"כ צריך ככותבת מכ"ש בכ"ש ממש מה מהני אחשביה כל דלא מיתבא דעתיה ודאי פטור. ובזה יש לעיין לפי מה דכתב הח"ץ ז"ל סי' פ"ו דגם לר"י מה דאסור בכ"ש הוא משום דאחשביה והרי ביוה"כ לא שייך זאת מיהו מכל מקום חזי לאצטרופי ודאי שייך בכאן דהרי כל דיאכל בכדי אכילת פרס כשיעור כותבת מתייתב דעתיה וא"כ בודאי חייב ושאני שאר כ"ש דהוא פחות מכזית וא"כ לא שייך חזי לאצטרופי דסוף סוף לא אכל רק חצי שיעור לכך חידש הח"ץ משום דאחשביה אבל מה דאכל כזית רק דבעי ביוה"כ ככותבת והרי מתייתב דעתיה כשיאכל בכדי אכילת פרס ושפיר חייב אף דלא שייך אחשביה. שוב נזכרתי שבישועת יעקב הרגיש בזה ואני דחיתי הדברים בתשובה. ובזה יש ליישב דקדוק התוספות יוה"כ במה דכפל הניחא דאתמר ח"ש ר"י ודקדק למה לי תרי פעמים. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לר"ש קשה רק לר' יוחנן ניחא ודו"ק: