ובחידושי אמרתי דלר"ש ודאי שייך לחייב בכ"ש והטעם דהנה השאגת אריה חידש דביוה"כ כיון דלא כתיב אכילה חייב אף שלכד"א כמו בכה"כ וישב בזה קושית התוס' לר"ש הוה יוה"כ איסור מוסיף אף בשלכד"א וכבר כתבתי בתשובה דמבואר בהרבה מקומות דפטור שלכד"א וכעת נראה דבאמת לדידן פטור בשלכד"א רק לר"ש מחייב והטעם דכל הטעם דבכלאי הכרם חייב אף שלכד"א הוא משום דלא כתיב ביה אכילה ולפ"ז ביוה"כ דלא מצי כתיב אכילה כדאמר ר"ל בדף פ"א דהרי אכילה בכזית וביוה"כ הוא בככותבת א"כ אין ראיה ממה דלא כתיב אכילה וא"כ שוב פטור שלכד"א ולפ"ז לר"ש דס"ל בכל התורה כולה בכ"ש וע"כ דהוא ס"ל דאכילה אף כ"ש במשמע כמ"ש המזרחי ועיין מלמ"ל פ"ד משבועות ופ"א מחמץ וא"כ הוה מצי למכתב אכילה ואף דיוה"כ בככותבת הא זה דוקא בשוגג ולקרבן אבל לענין מלקות בכ"ש ומדלא כתיב אכילה ע"כ דחייב אף שלכד"א ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת״ב (ח׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.