שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת״ב (ז׳)

והנה שאלני אחד דמה קושיא והא לא עברו על בל יראה ובודאי אינו חמץ והשבתי דמשכחת לה שיהיה נוקשה. נחזור לענינינו הנה ראיתי בישועת יעקב סי' תרי"ג שרצה אחד מהחכמים לחדש דלר"ש דכ"ש למכות אבל ביוה"כ אינו כן ומטעם דלא שייך אחשביה דגם בכשיעור דודאי מקרי אכילה דהיינו בכזית אינו חייב ביוה"כ עד ככותבת. ולפענ"ד נראה דביוה"כ ודאי לר"ש חייב בכ"ש דדוקא במקום דכתיב אכילה ואכילה בכזית הוצרכנו לחדש דאחשביה וחייב אף בפחות מכזית דאחשביה שיהיה חשוב כזית אבל ביוה"כ דלא כתיב אכילה פשיטא דחייב לר"ש בכ"ש ודוקא לקרבן בעי ככותבת וז"ב ופשוט: עוד נראה לי דהנה כותבת שיערו דבהכי מייתבא דעתיה וכבר אמרו ביומא דף פ"א עוג מלך הבשן מיתבא דעתיה גם כן בככותבת וכלהו עלמא בככותבת ומשני כל אדם מיתבא דעתיה טובא עוג מלך הבשן פורתא ע"ש ולפ"ז נראה לפענ"ד דבר ברור דהא דשיערו בככותבת הוא דרוב בני אדם לא מיתבא דעתיהו רק בככותבת אבל ודאי דיש בני אדם שמיתבא דעתייהו בפחות מככותבת רק דלא נתנה תורה לשיעורים לשער כל אחד בדידיה ועשו שיעור כללי וראיה ברורה דהרי במדרש איכה אמרו על פסוק להשיב נפש עד כמה משיב נפש רבי אומר בכותבת ור"ח אמר בכגרוגרות והרי גרוגרת פחות מכותבת ועיין תוס' יומא דף ע"ט ד"ה לומר לך ע"ש ואפ"ה לר"ח מיתביה דעתיה וע"כ דאין השיעורין שוין וביוה"כ נקטו השיעור הכולל לרוב בני אדם ולפ"ז זהו לדידן דבעי שיעור למלקות אבל לר"ש דבכל התורה כולה בכ"ש ולא בעי שיעור פשיטא דגם ביוה"כ חייב בכ"ש דהוא לא בעי שיעור ופשיטא דאף בפחות מככותבת מיתבא דעתיה בסתם אנשים ולמה לא יתחייב בכ"ש ביוה"כ דלא כתיב אכילה כלל בגוה ודו"ק היטב: