שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת״ב (ו׳)

והנה בש"ק פ' וירא ט"ו מרחשון שנת תרי"ג הגיעני מכתב מהרב מוה' איציק בדאנציקיא אבד"ק קרמענד במדינת אונגרין בענין גט ודרך אגב הקשה בהא דפריך דף ע"ג ע"ב הניחא למ"ד חצי שיעור אסור מן התורה אלא למ"ד חצי שיעור מותר מן התורה מאי איכא למימר וע"ז הקשה דהא ר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מן התורה הוא משום דאכילה כתיב בה ואכילה בכזית ולפ"ז ביוה"כ דכתיב ביה ועניתם והוא בכותבת שוב מהראוי לאסור חצי שיעור דהיינו בכזית דהוה חצי שיעור ומכל מקום אסור מן התורה דהרי הוה שיעור אכילה ולפ"ז משכחת לה בכהאי גוונא יפה הקשה והנה גוף סברתו מבואר בלחם שמים לדו"ז הגאון סבא קדישא מוהר"י עמדין ז"ל ובשלום ירושלים על הירושלמי מקשה עליו כקושיתו ולפענ"ד נראה דהש"ס מקשה מהא דנקט אסור על שתיה והרי שתיה אף ביוה"כ לא נשתנה משאר איסורים דהוא ברביעית כמבואר בתוספתא פ"ד מיומא ומ"ש שם אח"כ כדרך אכילה בכזית כך שתיה בכזית כבר הגיה הגאון מוהרא"וו ז"ל דהכוונה לידי אכילת פרס ובמשנה מבואר כמלא לוגמ' ועכ"פ בזה לא משכחת חצי שיעור ושפיר מקשה על שתיה למה נקט אסור. והנה בירושלמי פ"ו מתרומות אמר מודה ר"ל ביוה"כ ולסברת דו"ז הגאון ז"ל היה מקום לומר דלא מודה ר"ל רק בכזית דגם זה מקרי חצי שיעור. ובזה היו מיושבין דברי הכו"פ בבית הספק והנוב"י שהשיג בחלק יו"ד מהדורא תנינא בסי' נ"ז על הכו"פ ותמהו עליהם דאשתמיטתיה שהירושלמי לשיטתו דמודה ר"ל ביוה"כ ולפמ"ש הלחם שמים היה מקום לומר דהירושלמי קאי בכזית דוקא אבל פחות מכזית מותר לר"ל אבל פשטת לשון הירושלמי לא מורה כן ויגיד עליו ריעו שאמר מודה ר"ל בא"ה ושם אף פחות מכזית בכלל ודו"ק ועיין מהרמב"ח בתוס' יוה"כ שם ודרך אגב אומר בהא דאמרו בגיטין דף יו"ד מצת כותי מותרת ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח והקשו התוס' אמאי יוצא בה ידי חובתו דלמה לא שמרה לשם מצה דחשידי אלפני עור והקשו המהרש"ל והמהרש"א דאמאי לא הקשו מרישא דאיך מותרת לאכול ודלמא הוא חמץ ע"ש שנדחקו בזה. ולפענ"ד נראה ע"פ מה שהבאתי בחבורי יד שאול דברי זקני הרב הגדול מוה' יצחק נאטהנזאן זצ"ל במ"ש דלכך חצי שיעור מותר ואינו עובר בבל יראה דלא שייך חזי לאצטרופי דא"כ יעבור על חמצו של עכו"ם דאיבעי קני לה וכמ"ש התוס' בדף מ"ו דלא שייך הואיל בזה וה"ה דלא שייך חזי לאצטרופי דכעת אינו שלו ודפח"ח וא"כ ה"ה הכא כיון דהיא מצת כותי יוכל לקנות ממנו חצי כזית בכל פעם וא"כ לא יעבור כיון דכעת לא חזי לאצטרופי אבל לענין שימור שפיר מקשה דעכ"פ משומר לשם מצה ודאי אינו כל דחיישת שמא חמץ הוא רק דאינו קונה רק חצי שיעור אבל עכ"פ משומר ודאי אינו ובפרט לפמ"ש בתשובה דמשומר ודאי אינו אף שיש רוב כל דאינו ברי לא מקרי משומר והארכתי בזה בתשובה לק"ק גלינא וה"ה בזה וז"ב. איברא דלפמ"ש התוס' מקודם דמיירי בעיסת ישראל א"כ היה שלו. אמנם באמת כיון דאומן קונה בשבח כלי א"כ כל שעשה עיסה ממנו שוב הוה של כותי ובגוף דברי התוס' עיין בב"י יו"ד ריש סי' קי"ב לענין פת עכו"ם ודו"ק כי אינו לפני: