שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת״ב (ג׳)

ובזה מיושב היטב מה דקשה לי טובא בהא דפריך א"ה לא לחייב שבועה והיינו אליבא דר"ל וקשה דהא ר"י לא אמר כר"ל משום דרצה לשנויי אליבא דכ"ע וא"כ מבואר דלר"י דחצי שיעור אסור מן התורה חל השבועה וכמ"ש התוס' בשבועות שם וא"כ השתא לר"י דאסור מן התורה חל השבועה מכ"ש לר"ל והיא תימה גדולה ועיין בתוס' יוה"כ למהרמב"ח שם ומהתימה שלא נרגש מזה. ולפמ"ש אתי שפיר דלר"י שפיר חל על ח"ש דחצי שיעור אינו רק משום גדר וכל שלא צריך גדר דאסור מצד השבועה שפיר יכול לחול על חצי שיעור וע"ז משני כיון דאינו אלא מדרבנן שפיר יכול לחול איסור תורה דמן התורה הוא מותר ודו"ק. ודרך אגב אומר מה דאמרו ביומא דף ע"ד מנין ליוה"כ שאסור ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ת"ל שבתון שבות ועיין רש"י מ"ש בזה והוא תמוה דמה ענין זה לזה ועוד דהא חמשה עינויים אמרו שם כנגד מי וכו' ועיין תוס' ישנים ריש הפרק. אמנם נראה עפמ"ש בארעא דרבנן בשם הריטב"א דענין שבות אינו מדרבנן גמור רק דהשבות עיקרו מה"ת דאיך אפשר שהתורה אסרה להוציא אף כמחט והתירה ליגע ולעמוד ולטלטל דברים הקשים אבל הענין הוא דהתורה אמרה שינוח וישבות אבל לא פרטה התורה ענין השביתה ופרטיה ורבנן פירשו ענין השבותים איזה מהם יקרא שבות וכתב שזה מרגליות יפה מפי הרמב"ן ובאמת שהרמב"ן על התורה פרשה אמור ביאר כן והנה הענויים ג"כ התורה קראו עינוי ולא קראו צום דקאי על אכילה ושתיה לבד רק שקראו עינוי והעינוי כולל כל החמשה ענוים וגם בענין המלאכה קראו שביתה שיהיה כולל כל שבות שבת וא"כ דא ודא אחת היא ועיין רש"י ותדע עד"ז להבין כוונתו ודו"ק היטב. והנה בגוף קושית התוס' דאיך מצי לחול על חצי שיעור שבועה דהא חצי שיעור אסור מה"ת לכאורה רציתי לומר דכיון דחצי שיעור בתערובות אינו אסור כמ"ש הר"ש פ"ב דטבול יום ובתוס' פסחים דף מ"ד ד"ה לענין חמץ ובמהרש"א שם ובכו"פ סי' ק"ט ס"ק ד' והטעם כתבתי דלא שייך חזי לאצטרופי דכבר נתבטל ועיין ביד שאול סי' רל"ח ולפ"ז שפיר מצי חל השבועה שנשבע שלא יאכל ע"י תערובות דחל השבועה. איברא דלפ"ז קשה מ"ט דר"ש דפוטר הא שיטת רבינו יקיר בע"ז דף ס"ח דע"י תערובות לא מחייב ר"ש וא"כ מצי שבועה לחול ע"י תערובות וע"כ צ"ל דלא מיירי רק שנשבע על נבלות בלחוד ושוב קשה גם לר"י אמאי לא אמר כר"ל ובחצי שעור דלא חל השבועה. אך נראה דשם מקשה הש"ס ואמאי מושבע ועומד מהר סיני והנ"ב מקשה למה אמר לשון מושבע ועומד מהר סיני ולא אמר דאין איסור חל על איסור וכתב הא"מ ח"ב בתשובותיו דיש חילוק בין אין איסור חל על איסור דעכ"פ נ"מ לקברו בין רשעים גמורים אבל בזה דאמר מושבע ועומד מהר סיני אין חלות כלל להשבועה. ולפ"ז ניחא דשם שפיר אמר מ"ט לא אמר ר"י כר"ל וא"ל דחצי שיעור אסור דזה אינו כיון דעכ"פ אם היה אוכל ע"י תערובות היה מקום לחול א"כ עכ"פ לא שייך מושבע ועומד מהר סיני ודו"ק: