שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת״ב (י״ד)

והנה בהא דפריך א"ה לא ליחול שבועה ע"ז. לכאורה קשה טובא לפמ"ש הר"ן פרק שני דפסחים גבי חמץ בתערובות דהוה דבר שיש לו מתירין דלאחר הפסח מותר וכתב הר"ן דאף דקנסא קניס רבנן מכל מקום חשוב דבר שיש לו מתירין דמשום חומרא דרבנן לא ניקל עבור זה ודבריהם אינו רק חומרא ולא להקל. ולפ"ז מכ"ש כאן דאיך אפשר דבשביל חומרא דרבנן ניקל עבור זה וכ"ש הוא דהשתא התם דבר שיל"מ ג"כ אינו רק דרבנן ואפ"ה לא מקלינן בשביל איסור דרבנן ומכ"ש איסור תורה דודאי חל אף דאסור מדרבנן והיא קושיא גדולה לפענ"ד. אך נראה דהנה זה דוקא שם דהאיסור דרבנן בא בב"א עם הדבר שיל"מ אבל כאן הרי איסור דרבנן כבר חל על ח"ש טרם שנשבע וא"כ שפיר חל וכעין זה מבואר בתמורה דף כ"ה אמר על הבכור עם יציאת רובו יהיה עולה דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ולא חל אבל עם יציאת מיעוטו חל כמ"ש התוס' שם דדברי התלמיד קודם וה"ה כאן וזה ברור. ובזה אני אומר במה דמקשה הזהר הרקיע על הרמב"ם דלמה חל לר"ל שבועה על חצי שיעור הא אף דאסור מדרבנן מכל מקום הוא בלאו דלא תסור וכבר כתבתי למעלה בזה ולפענ"ד נראה דהנה ר"ל אומר דכולל ע"י עצמו לא אמרינן וביאור הדברים נראה לפענ"ד דכמו דאמרינן דאמר על הבכור עם יציאת רובו יהיה עולה דלא חל דדברי הרב קודם ה"ה באיסור דדברי הרב קודם על האיסור וא"כ איך יחול עליו דברי עצמו דניהו דעל דבר הרשות חל משום שלא קדמו דברי הרב אבל על האי איסור כבר קדמו דברי הרב ואף דלא דמי דשם רוצה לעקור דברי הרב וכאן רוצה לעדוף על דברי הרב מכל מקום ס"ל לר"ל דגם לעדוף על דברי הרב אינו רשאי כל שקדמו דברי הרב. ולפי זה זהו בשיעור שלם ולא חל רק ע"י כולל אבל בחצי שיעור דאינו רק דרבנן וכשנשבע אף שבא ע"י עצמו מכל מקום כל שנשבע חל דברי הרב בשבועות וזה החצי שיעור רק איסור דרבנן שוב בודאי יכול לחול בכולל דברים המותרים עם החצי שיעור וא"כ כל שמצי לחול בכולל שוב לא אכפת לן בלא תסור דהרי כולל דבר שיכול לחול עליו השבועה ונעשה אח"כ דברי הרב ופשיטא דעדיף מדברי חז"ל שהן דברי דברי תלמיד וז"ב ודו"ק: