שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת״ב (ט״ו)

ובזה מיושב דברי התוס' שכתבו דלר"י חל על חצי שיעור אף דלהס"ד לר"ל לא מצי לחול ולפמ"ש שאני הך דר"י דלא שייך לא תסור והוה רק איסור בעלמא משא"כ לר"ל דרבנן חייבו בלא תסור והו"ל איסור גמור וז"ב ודו"ק. והנה בהא דאמרו מודה ר"ל שאסור מדרבנן ופריך הש"ס א"ה לא נחייב ק"ש עלה וקשה טובא לפמ"ש הט"ז דכל שכתוב ההיתר מפורש לא יכלו חכמים לאסור א"כ אי נימא דסתם אכילה בכזית א"כ התורה אמרה בכל האיסורים לא תאכל והוא בכזית וא"כ שוב לא נאסר רק כזית ופחות מכזית מותר ושוב לא יכלו חז"ל לאסור אבל ביוה"כ דלא כתיב אכילה כדאמרו בדף פ"א דהיכא נכתוב לא יאכל אכילה בכזית וא"כ בכלל לא תעונה יכול להיות אף כ"ש ולכך ס"ל לר"ל כאן ביוה"כ דאסור בכ"ש משא"כ בשאר איסורים והיא קושיא נפלאה. אמנם צריך לומר דמזה ראיה לשיטת המזרחי הובא במלמ"ל פ"ד משבועות דאכילה בכ"ש רק דהלכה למשה מסיני אמרה דשיעור אכילה בכזית ועכ"פ אינו מפורש בתורה אם אכילה בכזית או בכ"ש לכך שפיר יכלו חכמים לאסור. ובזה יש לומר מה דנחלקו הש"ס דילן עם הירושלמי דאמרו בפ"ז דתרומות דמודה ר"ל ביוה"כ דאסור מה"ת ולפמ"ש אתי שפיר דהירושלמי ס"ל דאכילה בכזית ולכך ס"ל לר"ל דחצי שיעור מותר מן התורה וממילא שוב לא יכלו לאסור וביוה"כ דלא כתיב אכילה הוא בכ"ש מן התורה אבל ש"ס דילן ס"ל דאכילה יכול להיות בכ"ש וא"כ שוב יוה"כ שוה לשאר איסורים ואסור מדרבנן וז"ב. והנה בירושלמי אמרו ומודה ר"ל בשדעתו להשלים והטעם נראה לי דס"ל להירושלמי דע"כ לא פליג ר"ל על ר"י רק דלא ס"ל דמשום חזי לאצטרופי יהיה אסור זה לא ס"ל אבל כל שדעתו באמת להשלים אסור מן התורה. איברא דלפ"ז צריך ביאור מה פריך הש"ס כאן הניחא למ"ד חצי שיעור אסור אלא למ"ד מותר מאי איכא למימר ולימא דאשמעינן כאן דאסור כשהיה בדעתו להשלים אמנם נראה דהש"ס כאן בהס"ד לא הוו ידעו מטעם דחזי לאצטרופי רק מטעם דכתיב כל חלב וא"כ ר"ל דלא ס"ל כן וס"ל דהוא אסמכתא א"כ אף בדעתו להשלים נמי ומה יקר בזה לשון רש"י שכתב ד"ה חצי שיעור לקמן בשמעתין דרש ליה מכל חלב ומה בעי בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דקשה ליה דלישני בכה"ג אבל לפי המסקנא שפיר יש לומר דביוה"כ אסור כשדעתו להשלים ועיין רש"י ד"ה או בסתם שכתב דכשאכל לא אכל אלא חצי שיעור והבאתי לעיל קושיא דלמה כתב רש"י כן ולפמ"ש א"ש דכל שאכל באמת שיעור שלם א"כ עכ"פ היה דעתו להשלים ושוב לא היה חל על חצי שיעור דמודה ר"ל כשדעתו להשלים ודו"ק היטב: