שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת״ב (י״א)

והנה בהא דכתב רבינו דלא נתנה שיעורים לב"נ. נראה לפענ"ד הסברא דהנה כבר אמרו ב"נ אזהרתן זו היא מיתתן וכל שב"ד של ישראל מוזהרין בב"נ ממיתין ולפי זה כל שלישראל אסור חצי שיעור מן התורה א"כ ישראל מוזהר עליה אף שאינו לוקה אבל עכ"פ מוזהר היא שוב בב"נ ממיתין ולכך לא שייך שיעורין לב"נ. ולפ"ז יצא לנו לר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מן התורה שוב גם לב"נ צ"ל בכשיעור. ובזה מיושב קושית התוס' בחולין דף ל"ג דלר"ש דמותר מן התורה שייך מי איכא מידי. ולפמ"ש לר"ל שוב גם לב"נ בשיעור דוקא. איברא דלפ"ז לפי מה שחידש הפרי מגדים בסי' ס"ב דאבר מן החי דחלקו מבחוץ פטור ל"ש חזי לאצטרופי שוב חצי שיעור מותר א"כ באבר מן החי ראוי שלא יתחייב ב"נ אלא בכשיעור. אך באמת לפענ"ד זה אינו דמלבד דאנן קי"ל דחלקו מבחוץ חייב דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי אף גם דאכתי שייך חצי שיעור חזי לאצטרופי והיינו כשהיה בבת אחת עוד חצי שיעור היה חייב. והפרי מגדים בעצמו נסתפק בזה ובתשובה הארכתי בביאור חזי לאצטרופי וא"כ לק"מ. והנה במה דכתב רבינו דלא נתנו שיעורין לב"נ זה רבות בשנים הקשיתי קושיא חמורה בהא דפריך בחולין דף ק"ב בציפור שאין בו כזית ואכלו רבי פוטר ורשב"א מחייב אמר רשב"א ק"ו על אבמה"ח חייב על כלה לכ"ש דכ"ע לא בעי כזית ונדחק הש"ס והקשיתי הא התוספתא הלז הוא פ"ט דע"ז ושם מיירי בב"נ וב"נ לא בעי שיעור והארכתי בזה. וכעת נראה דמזה ראיה ברורה למ"ש הרמב"ם דבעוף אין ב"נ מוזהר והראב"ד תמה עליו ועיין כ"מ ולח"מ. ולפמ"ש אתי שפיר דהנה ראב"ש אמר ק"ו ורבי ע"כ דס"ל דב"נ אינו מוזהר על צפור משום אבר מן החי דהיינו להרג עליו ולפ"ז ליכא ק"ו. ובזה נראה לפענ"ד דשוב בעי שיעור דכל הטעם דלא בעי שיעור דאזהרתן זו הוא מיתתן והרי ח"ש א"ש ולפ"ז כיון דעל עוף אינו במיתה א"כ לא שייך שוב אזהרתן זו היא מיתתן וא"כ בעי נמי שיעור ולא מחייב על חצי שיעור ושפיר מקשה הש"ס ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא ועיין שו"ת חתם סופר חלק או"ח סי' פ"ו מ"ש בהך ענינא ולא נפניתי כעת: