שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת״א (ה׳)

ובזה יש ליישב גם קושית הש"ך שם ס"ק נ"ח על הריב"ש דאם הוא נוגע ל"ש דאין עליו שם עד דמכל מקום נוגע הוא ע"ש. ולפמ"ש דברי הריב"ש מוכרחים דע"כ הטעם דעל עצמו אין עליו שם עד דאל"כ שוב לא שייך פלגינן דיבורא דלמה נאמינו כלל ולא שייך סברת המהרלב"ח דחיישינן שמא נימא בשביל דהאמינו לו ונעשה רשע דז"א דאי אפשר להאמינו דהא נוגע הוא וע"כ דאין עליו שם עד כלל דהוא בע"ד וא"כ הו"א דבאמת נאמן שלוה בריבית ומ"מ לענין הריבית להוציא אינו נאמן דבע"ד הוא ואין עליו שם עד וכדברי הריב"ש ודו"ק ועיין בריב"ש שהביא ראיה מדברי הרשב"א דמוקי בדלא תבעו על הריבית ובחידושי אמרתי דמזה ראיה למ"ש הט"ז ביו"ד סי' קס"א דבלא תבעו אינו חייב הריבית ע"ש. וראיתי בתומים סי' ל"ד ס"ק כ"ב דבר תמוה שכתב שדברי הנימוק"י מוכרחים בתוס' ב"מ דף ה' ד"ה בלי דמי שהקשו היאך ישבע שאינו ברשותו הא אף דיהיב דמי פסול מדרבנן דהוה חמסן וקשה הא בעי הכרזה וע"כ דלאותו עדות לא בעי הכרזה. ונוראות נפלאתי היכן ראה זאת בתוס' שם והרי אדרבא בתחלה הקשו התוס' דיפסול דהוה ס"ד דחמסן פסול מדאורייתא שזה הוסיפו עליהם היינו דבתחלה סברו שאינו רק מדרבנן ובעי הכרזה ואח"כ הוסיפו חמסנים שפסולים מן התורה וע"ז תירצו התוס' דחמסן פסול רק מדרבנן ואם כן צריך הכרזה ומה שהוסיפו אף דמדרבנן ודאי ראוי לפסול משום דבאמת חמסן כי האי אינו פסול אף מדרבנן ולא פסלו אותו כלל אבל חמסן שחוטף פסלו אותו מדרבנן וצריך הכרזה וז"ב ופשוט ומהתימה שנעלם מעיניו דברי התוס' ב"ק דף ס"ב ד"ה חמסן ששם ביארו בהדיא דחמסן דרבנן אינו נפסל לפי שבעי הכרזה ע"ש והתומים מביא מדברי הרשב"א בחידושיו לב"ק שם והוא בתוס' שם במקומו ועיין מהרש"א בב"מ שם שכתב דאף לשיטת הר"י חסיד דיש חילוק בין עדות לשבועה מכל מקום הואיל ולעדות פסול מן התורה לשבועה פסול מדרבנן כך היא סברת התוס' בס"ד וגם מזה אינו ראיה דכל שפסול לעדות מן התורה ולא צריך הכרזה ממילא פסול לשבועה מדרבנן אף שלא הכריזו דעיקר הכרזה היא לענין עדות כדי שלא יפסדו מי שלא יודע שפסול הוא כמ"ש הרמב"ם וזה לא שייך לענין שבועה וז"ב ופשוט (וכ"כ הכנה"ג בסי' צ"ב והובא בתומים שם) ואם כן מבואר להיפך מהנימוק"י. אך לפענ"ד היה נראה דאין ראיה מהתוס' דבאמת צ"ב טעמו של הנימוק"י דלמה לאותו דבר לא בעי הכרזה וצ"ל דלשאר דברים יש לומר דניהו דחשוד לעבור על איסור דרבנן מכל מקום לא חשוד להעיד שקר דהחשוד לאותו דבר אינו חשוד לדבר אחר והקילו חז"ל משום פסידא דלקוחות שלא נחשוד אותו למשקר בד"א כל שלא הכריזו עליו אבל באותו דבר פשיטא דמקרי חשוד עכ"פ מדרבנן ופסול להעיד בו וזה דכתב הנימוק"י חשוד לאותו דבר פסול היינו אם העדות היא באותו דבר גופא שנפסל ועיין נתיבות המשפט שתמה בזה על התומים בס"ק הנ"ל ודבריו נכונים. ולפ"ז כאן כיון דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע אם כן לא חשוד כלל לאותו דבר דעכ"פ היא טעה בזה ושוב לא נפסל לאותו עדות מדרבנן דצריך הכרזה שידעו שעשה איסור. ובזה ניחא מה שנדחקו התוס' בב"ק שם מה ס"ד דמקשה נימא מיגו דחשוד הא בדרבנן לא נפסל כלל ובעי הכרזה. ולפמ"ש אתי שפיר דלהס"ד דלא ידע מהא דמורה היתר ואמר דמי קא יהיבנא והיינו דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע והיה ס"ד דאף בדמי עובר בלא תחמוד אם כן שוב אמרינן מיגו דחשוד ופסול לאותו דבר אף בלא הכרזה. ובזה ניחא מ"ש הרמ"א סי"ח שם דאין צריך הכרזה וכו' שאין זה כשאר פסולי עדות שצריך הכרזה ותשובה אלא קנס קנסו החכמים ותמה התומים ס"ק ט"ז הא לאותו עדות אין צריך הכרזה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם הוא משום דחשוד לאותו דבר ושם לא שייך זאת דלא חשדינן ליה למשקר כלל בשביל שנטל שכר רק שקנס קנסו חז"ל שיתבטל העדות הואיל ונטל שכר וא"כ לא שייך חשוד לאותו דבר והוי אמינא דצריך הכרזה ועל זה קאמר שמש"ה גופא אין צריך הכרזה שאינו רק קנס ולא פסול בעצם וכ"כ הריטב"א בפ"ב דקידושין לענין שאינו מבטל כל העדות וזה ברור. ודע שמדברי התוס' בב"ק שם מבואר דעובר על לא תחמוד מן התורה אף דלא משמע לאינשי רק בלא דמי היינו שלא נפסלו עי"ז אבל עוברים על לא תחמוד וכן נראה מדבריהם בב"ק דף ל' ע"ב ד"ה וחכמים אבל בסנהדרין דף כ"ה ע"ב ד"ה מעיקרא כתבו בתירוצם דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע וכן הוא האמת ובאמת שקושייתם אין להם מקום לפמ"ש המהרש"א בכוונתם שם דעכ"פ מדרבנן היה מהראוי לפסול כדפסלי משחקי בקוביא (והתומים סי' ל"ד ס"ק י"ב לא ראה דברי המהרש"א ונדחק שם) והרי כבר כתבו התוס' בב"ק שם דבתחלה חשבו כיון דאקראי בעלמא היא לא ראו לפסלו ולהכריז עליו ואח"כ כשראו דחטפי מיד ליד פסלי אותן החמסנים ואם כן לא קשה משם. ואני תמה על הב"ש סי' כ"ח ס"ק ב' שתמה על הב"י סי' ל"ד שהעתיק דברי התוס' וקושיתו היה על התוס' גם כן וצריך לומר כמ"ש המהרש"א בכוונתם ואם כן דברי הב"י נכונים ואף דבאמת לא קי"ל כהתוס' במ"ש דל"ת כן הוא האמת אבל הב"י העתיק דברי התוס' ועיין בחידושי קידושין להמהרי"ט על הרי"ף גבי והוא שיאמר רוצה אני שהאריך בדברים אלו וחסר יבואנו המעתיק סוף דבריו יעו"ש ועיין תומים סי' ל"ד ס"ק י"ג ודו"ק היטב בכל מה שכתבתי: