שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת״א (ג׳)

ובזה ישבתי לנכון קושית הס"ט בנדה דף ה' שהקשה דאם כן מה פריך הש"ס בנזיר דף נ"ו דשני נזירים והך דקאי גביה הו"ל תלתא ותלתא הו"ל רה"ר וספיקו טהור ומאי קושיא הא שם מוקי לה באשה דאל"ה אסור לגלח ואם כן הא מאה נשים כחד דמיין ולא הוה רה"ר ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ לא מקרי כחד רק אם מסוטה ילפינן גם לרה"ר אבל שם אזלינן דלענין רה"ר לא ילפינן מסוטה כמ"ש התוס' שם בהדיא והדבר מוכרח וכמ"ש גם בריש נדה ולפ"ז שוב מקרי רה"ר דמה"ת לחלק בין נשים לאנשים וז"ב מאוד. ובזה אמרתי ליישב מה דקשה לי טובא מה פריך הש"ס והא תלתא הו"ל רה"ר לישני דמיירי שאמר שהיה בלילה ולילה הו"ל דין רה"י אף בר"ה כמבואר בטהרות פ"ה לענין המאבד בלילה ועין תוס' ריש נדה בגליון שם ולפמ"ש א"ש דהנה התוס' בסוטה כ"ח ע"ב הקשו על המשנה הנ"ל דמבואר דלילה חשוב רה"י מהא דאמרו בתוספתא גבי נגע באחד בלילה דמודים חכמים לר"מ דאם ראוהו חי מבערב דטהור ברה"ר ואמאי והא לילה חשוב רה"י והניחו בקושיא אמנם באמת הדבר נכון דזה תלוי בחילוף הטעמים דר"ה טהור דאם נימא דמסוטה ילפינן גם לרה"ר אם כן לענין סוטה בלילה הוה גם רה"ר רה"י דהוא מקום סתירה דלא גרע ממקום אפל ביום דהוה מקום סתירה וכאמרו בירושלמי פרק קמא דסוטה בהדיא והובא שם ולפ"ז לכך לילה מקרי רה"י אבל אם נימא דרה"ר לא ילפינן מסוטה רק כמ"ש הרמב"ם פט"ז מאה"ט ה"א דיליף מציבור דדוחין את הטומאה ודאית ומכ"ש מספק ובתוספתא הוסיף רשב"ג טעם דנשאלין ליחיד ואין נשאלין לרבים אם כן מה לי לילה או יום ברה"ר ספיקו טהור דאין נשאלין לרבים וגם ציבור דוחין את הטומאה וזה ברור מאד. ולפ"ז בנזיר שם דגם כן אזיל בהך דרה"ר לא ילפינן מסוטה כמ"ש התוס' שם ועיין במהרש"א בחולין שכתב בהדיא דכוונת התוס' דברה"ר טהור משום טעם הרמב"ם הנ"ל ואם כן שפיר פריך דגם בלילה הוה רה"ר וז"ב ודו"ק. ומן האמור יש ליתן טעם למה שכתב הרמב"ם הטעם הנ"ל והתוי"ט פ"ד דטהרות הקשה מדוע לא כתב דילפינן מסוטה והמהרי"ט בתשובה סי' א' ח"ב בכללי הספיקות האריך בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דבא לתת טעם היכא דליכא חזקת טהרה דשם לא שייך ליליף מסוטה דיש לומר דשאני סוטה דאיכא חזקת טהרה וכקושית התוס' ולכך נתן טעם דיליף מדדוחה טומאה ודאית מכ"ש ספק דספיקות מדבריהם. ובזה הנה מקום אתי ליישב מה שהאריך בשב שמעתתא פ"ח ופ"ט שמעתא א' להקשות מכמה משניות דאף באקבע איסור' נמי ספק טומאה ברה"ר טהור והא שם לא שייך ספיקות מדבריהם דהרי באקבע איסורא ספק אסור מן התורה. ולפמ"ש אתי שפיר דהיכא דאיכא חזקת טהרה אין צריך ליליף מציבור וילפינן מסוטה או דאוקי בחזקת טהרה ורבינו לא צריך להטעם רק היכא דליכא חזקת טהרה וזה ברור. ומדי דברי זכור אזכור מה שהקשה מר אביו הגאון ז"ל פרק ט"ז שם על מ"ש הרמב"ם דקטנה שזינתה מקנין לה והא אין בו דעת לשאול וספיקו טהור אף ברה"י. והנה מלבד דדבריו תמוהים כמ"ש על הגליון שם אף גם נעלם מעיניו דברי הירושלמי פ"ק דסוטה הלכה ב' שאמר בהדיא דאף בקטנה דיש בה דעת לשאול גם כן ספיקו טהור וכבר אמרו בסוכה דהיודע לשאול ספיקו טמא ועכ"פ הרגיש בזה בירושלמי ועיין בפני משה שם שכתב בהדיא כן והירושלמי הובא בסוטה בתוס' שם ומ"ש הפ"מ שם להקשות כיון דקטנה אין לה רצון לא שייך ספק כלל לפענ"ד משכחת לה באשת כהן דגם אם פיתוי קטנה אונס היא אסורה לו ומפני זה לא זכיתי להבין מה דאמרו בסוטה פ"ב סוטה קטנה לית את יכול דקטנה שזינתה אין לה רצון דמכל מקום משכחת לה באשת כהן וצע"ג ובגוף קושית התוס' הנ"ל דממנ"פ אי דהוה קינוי וסתירה רגלים לדבר אם כן מהיכא יליף דברה"י טמא אף דאיכא חזקה או להיפך מנ"ל דברה"ר טהור היכא דליכא חזקה נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה באמת צריך להבין מ"ש התוס' דבקינוי וסתירה איתרע לה חזקה הא עכ"פ לגבי בועל שייך חזקת כשרות ולגבי דידיה לא שייך דאתרע לה החזקה ע"י קינוי וסתירה דבשלמא לגבי האשה שייך קינוי וסתירה שבלי ספק שמעה התראת הקינוי של הבעל וע"כ איתרע חזקתה מדלא שמרה הקינוי אבל לגבי דהבועל לא שייך זאת דמה אכפת ליה בקינוי דבעל ונ"ל דחזקת כשרות שלו לא שייך לגבי בעל ולפ"ז ברה"י טמא שפיר יליף מדאסור לבועל ולא אוקי על חזקה וברה"ר טהור שפיר יליף מלגבי בעל דבדידיה לא שייך לאוקמא אחזקת טהרה דהרי איתרע ע"י קינוי וסתירה ואין לומר דכיון דלגבי בועל אוקי בחזקת כשרות ואם כן ע"כ לא אתרע החזקת טהרה שלה דהא לא קינא לה רק מזה וכיון דאנו מחזיקין שלא בעל אותה מכח חזקת כשרות שלו שוב מהראוי לאוקמא אחזקת טהרה דזה אינו דלגבי בעל לא מועיל החזקה של הבועל והרי אף מאן דמכשיר בה פוסל בבתה ועיין ברש"י כתובות דף י"ג ובכתובות דף ע"ו רישא מנה לאבא בידך ועיין בתוס' שם ואף דקי"ל כמאן דמכשיר בבתה מכל מקום כאן יש לחלק דלא מועיל חזקת כשרות שלו לגבי הבעל דבאמת איתרע קצת חזקת כשרות שלו דמכל מקום נסתר עמה וזה ברור לדעתי ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ק ביו"ד סי' נ"ז ע"ש. ובזה יש לומר דבאמת הא דמכשרינן ברה"ר הוא משום דבאמת לגבי האשה גופה יש לה חזקת טהרה ע"י חזקת כשרות שלו דכאן לא שייך לומר דלא מועיל חזקה של הבועל לגבי אשה דז"א דדא ודא אחת היא דאם נימא שהוא בחזקת כשרות והיינו שלא בעל אותה אם כן שוב יש לה חזקת טהרה דלא איתרע חזקתה רק מכח קינוי שלו ובכהאי גוונא אף בשני גופים לא מחלקינן וע"כ לא אמרינן רק לגבי הבעל דיש לומר דמכל מקום נבעלה לאחר אבל לגבי דידה ולגבי בועל לא שייך לחלק וזה ברור לדעתי: