שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת׳ (ו׳)

אחר זמן רב כשלמדתי סי' תס"ז העמקתי בענין ומצאתי שיש שתי מיני חזקות חזקת הגוף דבשעה שנולדה הי' בה מומין וכדומה וחזקה דמעיקרא דמקודם לא אתחזיק באותו דבר אותו ענין והנה הנ"מ שבין שתי החזקות נראה לפענ"ד דברים עמוקים ועמוד והתבונן בזה ובזה יתיישב כל מה שהאריך הגאון במק"ח ס"ק כ"א וכבר דברתי קצת למעלה וכעת חדשות אני מגיד ת"ל הנה בחזקת הגוף זה ברור דלא שייך שישתנה ממקום למקום דהגוף אחד הוא ולא ישתנה ממקום למקום ולא ישתנה רק אם נתחדש מקרה בגופו שישנהו ממה שהיה כגון שיתחדש בו מומין וכדומה אבל המקום לא ישנה הגוף ובזה נראה לפענ"ד ליישב מ"ש המ"א ס"ק י"ט דלא אמרינן השתא היא דנפלה וכמו דאמרו בפ"ק דחולין ובנדה דלא אמרינן השתא הוא דאיתרע היכא דליכא חזקה ומשמע הא אם איכא חזקה אמרינן השתא היא דאתרע והרי במומין אמרינן כאן נמצאו כאן היו אף דאיכא חזקה דמומין והרי הרשב"א הובא במ"א ס"ק כ"א מדמה למומין וגם קשה אמאי לא שייך כאן חזקה דמעיקרא דודאי המים קדמו בנביעתן לנפילת החטה וכבר האריך בזה המק"ח ולפמ"ש אתי שפיר דשאני מומין דשייך חזקת הגוף ואם כן לענין חזקת הגוף כל שאיתיליד ריעותא בגוף ונתחדש בו המומין אם כן נשתנה הגוף בעצמותו ואתרע חזקת גופו ושפיר אמרינן כאן נמצא כאן היה דלא שייך להעמיד בחזקת הגוף דהרי ראינו בו ריעותא ולא ידענו מתי יצא מחזקתו וכעין שכתב הרשב"א דכל שלא נוכל לתת גבול מתי יצא מחזקתו מחזיקן עד הזמן שנודע לנו שבודאי לא יצא מחזקתו ועיין ביו"ד סי' פ"א אבל לענין המים לא שייך חזקת הגוף דהרי במה שנפל בו חטה לא נשתנה המים מכאשר היו (ואם כן לא שייך בזה חזקת הגוף) דהמים הם בפ"ע והחטה בפ"ע ולא נשתנה מכאשר היה וכעין שכתבו התוס' ביבמות דף פ"ב ובר"ש בתרומות דלא שייך לאוקמא אחזקת היתר בספק תערובות דההיתר לא נשתנה רק דנפל בו איסור ואוסרו אבל ההיתר לא נשתנה מכאשר היה ואם כן לא שייך בזה חזקת הגוף רק חזקה דמעיקרא דמעיקרא לא אתחזיק בו חטה. ובזה שפיר יש לחלק בין מזמן לזמן ובין מקום למקום דמזמן לזמן שפיר מחזיקין בו ריעותא דהרי עכ"פ חזקת הגוף לא נשתנה רק דמעיקרא לא היה בו ואם כן לא שייך בו חזקה דאטו נשתנה הגוף מכאשר היה המים נשארו בו כאשר היו וחזקה דמעיקרא לא שייך דעכ"פ נפל בו החטה ומה גבול תתן לו אימתי נפל אבל ממקום למקום שפיר אמרינן דהמקום אשר עמד בו בראשונה לא נתחדש בו המקרה הלז. ובזה נשכיל ונעמיק במה שהקשה הגאון דהרי במומין לא תלינן במקום השינוי רק ברשות רשות הבעל או רשות האב אבל לא תלוי במקום זה או הזה ואמאי כאן תלינן במקום ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בחזקת הגוף לא שייך לחלק בין מקום זה לזה דהמקום לא ישנה הגוף ממה שהיה רק דהמזל יוכל לשנות ולכך מחלקינן בין רשות לרשות דברשות הבעל אמרינן דנסתחפה שדהו אבל איך שייך כאן החילוק ממקום למקום אבל כאן דאין שייך כאן חזקת הגוף דבמה שנפל בו חטה לא נשתנה הגוף וכמ"ש רק שנשתנה ממה שהיה מעיקרא אמרינן שפיר דבמקום הראשון לא נתחדש עליו אותו מקרה שנתחדש במקום הזה וז"ב מאד מאד. ובזה נתיישב מה שהקשה דביין ונמצא חומץ נימא גם כן דיש חילוק בין מקום למקום ומ"ש הגאון לחלק בין דבר דאתיליד בו ריעותא בגופו ובין בא לו ממקום אחר כבר כתבתי למעלה שיש לדחות ולפמ"ש אתי שפיר דשאני התם דיש לו חזקת הגוף ובגוף לא שייך לתלות השינוי במקום זה זולת זה משא"כ בחזקה דמעיקרא ולזה נראה שכוונו התוס' בריש נדה במ"ש בנדה לא שייך לומר דאין מחזיקין ממקום למקום דכל מקום שהיא טומאתה עמה והגאון כתב דהחילוק היא דהריעותא הוא בגופה ולפענ"ד נראה דאינו תלוי בריעותא רק בחזקת גופא דשם הוה חזקת הגוף והגוף לא שייך בו שינוי ממקום למקום ולכך בכ"מ טומאתה עמה דמה שרואית דם לא שייך לומר דבאותו מקום תראה ולא במקום הזה והמעיין ימצא ליישב בו כמה דברים ובפרט בסוגיא דנדה דף ד' ואכ"מ לקבל ארוך. והנה בהא דמבואר בסי' ק"ה ביו"ד דאם אין ידוע אם נגע בכולן כולן אסורות כמבואר ס"ט וכן הוא באו"ח סי' תס"ז וע"ש במג"א ס"ק ל"א ולא אמרינן דאין מחזיקין איסור ממקום למקום וצריך לומר כיון דמצוי הוא שנגע בכולן לא שייך אין מחזיקין ממקום למקום כמ"ש המג"א בסי' תס"ז כ"פ ע"ש ס"ק ט"ו ובזה ישבתי לנכון הא דאמרו בכתובות דף ע"ב רישא כאן נמצא וכאן היה וסיפא כאן נמצא וכאן היה ותמה בשיטה מקובצת דלמה לי בסיפא בשביל כאן נמצא והא לר"ג אזלינן בתר חזקת הגוף ולפענ"ד נראה דבאמת מזמן לזמן מחזיקין ריעותא א"כ לא שייך חזקת הגוף רק דכיון דחילוק רשויות לא מחזיקין ריעותא והרשב"א מדמה למומין דאמרינן כאן נמצאו וכאן הי' וא"כ לכך הוצרך לחדש בסיפא בשביל כאן נמצא כאן היה והא דאמרו אח"כ דאיכא שני חזקות צ"ל דשני חזקות אלים דלא מחזיקין אף מזמן לזמן וכעין דאמרו בעירובין דף ל"ו דבתרי חזקות אף בתרי ותרי לא אזלינן לחומרא והוא הדין בזה וצ"ע בזה. אחר שנים רבות עיינתי עוד בדברי המק"ח ס"ק ט' הנ"ל במה שהאריך בביאור דברי הרמב"ם וראיתי כמה גמגומים בדבריו ואמרתי לרשום בקצרה. בכלל א' במ"ש דספק טומאה הבאה בידי אדם היינו שהאדם גורם הטומאה והביא מנדה דף ה' לפענ"ד כל שיד אדם באמצע אף שלא גרם כיון שיוכל האדם לשאול על הטומאה מקרי יש בו דעת לשאול וע"ש וצ"ע בזה מ"ש שהתוס' כתבו בכמה דוכתי דספק טומאה ברה"י או ברה"ר לא מהני בהו חזקה הנה אם כוונתו חזקת טהרה לא ידעתי למה כלל רה"ר דברה"ר טהור אף באין לו חזקה ובדבר שא"י להיות כל שיש חזקת טהרה ברה"ר טהור משא"כ ברה"י כמבואר לעיל בתוס' ריש נדה ד"ה והלל ובתוס' חולין דף ט' ובכמה מקומות גם מ"ש דבמשקין טמאין לטמא אחרים דאינו רק מדרבנן כל שיש חזקה לטמא טהור עיין בתוס' נדה דף ה' ע"ב ד"ה ספק ולפענ"ד שם מפורש אף שבא ע"י אדם מכל מקום טהור ע"ש ועיין נדרים דף י"ח ודו"ק היטב גם מ"ש דבספק טומאה הבאה ע"י אדם אף חזקה דכנכ"ה ל"מ ומחזיקין ממקום למקום דברה"י לא אזלינן בתר חזקה לא נהירא לפענ"ד דע"כ ל"מ ברה"י חזקת טהרה רק באותו מקום שאתרע החזקה אבל ממקום למקום דלא אתרע החזקה במקום אחד פשיטא דשם לא מחזיקין ריעותא כלל דשם לא אירע כלל ריעותא גם מ"ש דבכל מקום דטהרה התורה כגון ברה"ר או באין בו דעת לשאול אפי' במקום דאיכא חזקה טהור לא ידעתי מי לחש לו כן ובמקום חזקה לטומאה ודאי מטמאין אף באין בו דעת לשאול כמו בתינוק מטפח בעיסה ועיין פט"ז מאה"ט ומ"ש ראיה מהך דטומאת מעל"ע דכל שאין בו דעת לשאול טהור כמ"ש התוס' ריש נדה לא ידעתי דשם כיון דאינו רק טומאה דרבנן לא גזרו בזה. דרך כלל המעיין בעומק הדברים ימצא כמה גמגומים בדבריו. והנה הרמב"ם בפי"ז שם כתב הממלא בכלי ונותן לעשרה כלים ונמצא השרץ באחד מהן ורש"י פירש בנדה דף ג' דנתן לכלי אחד ולפענ"ד פירוש הרמב"ם מחוור דלרש"י קשה מה אמרו ונמצא שרץ באחד מהן הא כיון דמלא בדלי אחד ונתן לכלי אחר אם כן ע"כ בשמצא באחרונה השרץ דאל"כ אין הספק רק על קודם המציאה ולא על מה שהיא לאחר המציאה ולהרמב"ם ניחא דהרי נתן בעשרה כלים ולא נודע מי הראשון ומי האחרון והכ"מ שכתב שלא ידע מי הכריח לרבינו לפרש כן ולפענ"ד הוא מוכרח וכמ"ש ודו"ק: