שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת׳ (ג׳)

שוב מצאתי בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' ט"ו שכתב ג"כ בשאלתו דיש להקל דאין מחזיקין איסור ממקום למקום ולפמ"ש יש לפקפק בזה. ומדי דברי זכור אזכור מה שהאריך הפ"מ שם להוכיח דבספק השקול לא מוקמינן אחזקה והביא ראיה מהא דאמרו בחולין דף קל"ד ספק איסור לחומרא ופירש"י ספק איסורא שיש בו עון מיתה לכך לא אוקמינן אחזקה הרי דבספק איסורא לא אזלינן אחר חזקה ולפענ"ד אין משם ראיה דבאמת צריך להבין הא דאמרו שם פרה בחזקת פטורה קיימא והא כיון שנתגייר כעת אתרע חזקתו הראשונה והוה כמו בספק זרק קרוב לו דכתבו התוס' דאתרע החזקה מכ"ש כאן דנתגייר והספק על הפרה אימת שחטה א"כ עכ"פ איתרע חזקתו ועיין בט"ז יו"ד סי' א' שהביא הך דמרדכי שכתב דאזלינן בתר השתא אך לפמ"ש שם לחלק דדוקא בספק איסור אזלינן בתר השתא דספק איסורא לחומרא משא"כ בספק ממון קי"ל כרבנן דר"נ דס"ל המע"ה ולא אזלינן בתר השתא אם כן מיושב היטב דבספק ממונא שפיר אזלינן בתר חזקת פטור דהמע"ה ושפיר אמרינן פרה בחזקת פטור קיימא. ובזה מיושב הא דאמרו בחולין שם קמה בחזקת חיובא קיימא וקשה הא הש"ס אמר הטעם משום עני ורש הצדיקו וכבר העירו בזה המפרשים. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ניהו דכתיב עני ורש הצדיקו יקשה למה באמת לא אזלינן בתר השתא דפטור דספק ממונא הוא וע"ז משני כיון דבחזקת חיובא קיימא וליכא רק חזקת ממון כעת ולא חזקת מרא קמא ובכה"ג אזלינן להחמיר בממון עניים משום דעני ורש הצדיקו וכ"כ בשו"ת מוהר"ש חיין ז"ל סי' ל"ד בהדיא הובא בקונטרס הספיקות לאחי הקצה"ח ז"ל סי' א' אות ש' ע"ש ומעתה שפיר מחלקין דחלה ספיקא לחומרא משום כיון דספק איסור הוא שפיר אזלינן בתר חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא משא"כ בממון דספק ממונא לקולא ויש להמתיק הדבר דכל שיש חזקת מעיקרא וחזקת השתא מסלקינן חזקה להדי חזקה וא"כ ספיקא להחמיר גבי איסור משא"כ גבי ממון דספיקא לקולא ואף אם נימא דחזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא כמאן דליתיה היינו דוקא אם כעת אנו דנין מחמת חזקה משא"כ כאן דכעת הדבר בודאי נשתנה ממה שהיה פשיטא דחזקה דמעיקרא נגד חזקה דהשתא בודאי כמאן דליתא כנלפענ"ד: