שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ד׳ (ג׳)

אמנם נראה דזה דוקא אם עושה פעולה כגון תלוהו וזבין ומסר מודעא ע"ז אמרינן דכל שהאונס לא היה רק מחמת גיזום לא מקרי אונס והמעשה קיים אבל כאן שאנו דנין על השבועה והקב"ח שקיבל אח"כ והרי קי"ל דאדם בשבועה פרט לאנוס ושוגג א"כ כל שחשב ופחד מחמת איזה דבר אף בטעות עכ"פ לא מקרי האדם בשבועה ולא פש גבן לבאר רק שלקח אח"כ מעות כמבואר בכתב האיסור והוה תלוהו וזבין ואגב אונסו וזוזי גמר ומקני. אמנם באמת כיון שבשעת קבלת השבועה עדיין לא קיבל א"כ היתה שבועה באונס ובטעות ובפרט שהטעה אותו הרב מברייאליב להחזיר לו הכתב אם לא ירצו השלום ובשעת מעשה היתה השבועה בטילה ואח"כ הרי כבר עברה השבועה ולא נשבע אז כשקיבל המעות ואינו רק מחויב להחזיר המעות ליתר שאת כשיהיה לו. זה אשר חזיתי לענין דינא. אמנם בגוף המעשה אני תמה על הרב מבראייליב שאם אמת הדברים כמ"ש בה מ"מ איך מלא לבבו להכות בשוט לשון ולהתקיים בשניהם זה שוחט השור וזה מכה איש והנה דמו ודם זרעיותיו צועקים אליו לאמור למה תעשה כזאת להכות רעהו בסתר ולארוב לדמו וחוששני כי דמים בדמים נגעו וידיו מלוכלכות בדמים. ע"כ לדעתי שאם יראה הרב מבראייליב שידיו לא עשו תושיה ולא יחרוך רמיה צידו בל"ס יבקש מחילה ויחזור בו ואף כי אני בריחוק מקום ולא ידעתי אותו בכ"ז מתוך שיחתו וכתיבת הגאון החסיד מוהר"ר ישעי' שור נ"י אבד"ק יאס הבנתי כי המחלוקת הוא שלא לשם שמים. ואני העמדתי את השו"ב הנ"ל על כור הבחינה ומצאתי סכינו יפה ונאה וגם בדינים דברתי עמו וראיתי כי הוא בקי ומומחה לרבים וראוי להחזירו לחזקתו כבראשונה עוד ביתר שאת ויתר עוז שלא להשיג גבולו ולא יקופח פרנסתו ויאכלו ענוים משו"ב וישבעו וה' ישפות שלום: