שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שצ״ט (ג׳)

והנה אחר זמן רב שכתבתי זאת מצאתי בר"ש פ"ק דפאה משנה וא"ו שמביא גם כן הך תוספתא והגיה כמ"ש בירושלמי קידושין ע"ש. ומדי דברי זכור אזכור מה דנתקשה לי בדרך למודי בפיאה שם ובר"ש וירושלמי והנה מ"ש במשנה דלעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות עד שימרח ובירושלמי אמרו דב"ש היא דאמרי דהפקר לעניים הוה הפקר ופירש הר"ש דמיירי שרוצה להוסיף אח"כ משום פיאה ופטור מן המעשרות ובזה תימה דברי המלמ"ל פ"ב מתרומות הלכה ט' שדעתו שאינו פטור פאה ממעשרות רק בבוא ליד העני ולא משעה שהפריש וכאן משמע דאף שלא נתן לעני רק שהפריש הוה הפקר ופטור ממעשרות וצע"ג וזכורני שבברכי יוסף תמה על המלמ"ל מהפקיר כרמו והשכים ובצרו ואינו ת"י כעת ומשם יש ליישב דשאני התם שכל זמן שלא זכה העני לא מקרי הפקר ועיין נדרים דף מ"ד אבל מכאן קשה וגם מ"ש בירושלמי אתיא דר"ע בחנות בני חנן דהיו דורשין עשר פרט ללוקח והיא תימה דלשיטת ר"ת לא מפטר לוקח עד שיקח קודם המירוח ואם כן איך יפרנס דברי הירושלמי בכאן וצע"ג דהא ר"ע מיירי קודם מירוח ובזה לא פטור לוקח וצ"ע בב"מ פ"ח וברשב"א סי' שר"א אם לא הרגיש בזה וכעת אני טרוד והנה בירושלמי פ"ג דפיאה על משנה דאמהות של בצלים חייבות בפאה ר"י פוטר ומפרש דלא אמר ר' יוסי אלא משום הפקר ופריך והפקר חייב בפאה והיא תימה דר' יוסי ס"ל בנדרים דף מ"ד דבעי שיבא לרשות זוכה ואם כן היה חייב בפאה רק משום כיון דעכ"פ הפקירם ואינו חושש להם לכך פטר ר' יוסי וצ"ע דא"ל דכל דלא הוה הפקר לר"י שוב חייב בפאה דזה אינו דאטו בלא נשמר חייב בפאה לר"י אף שלא זכה בו אדם ואם כן הפקר ודאי לא גרע מלא נשמר. ובשנת תרי"ד ג' סליחות מצאתי ירושלמי ריש פ"ק דמעשרות א"ר אילא במה אנן קיימין אם בשנתמרח הכרי ברשות ההפקר וברשות ההקדש אמרה תורה ראשית דגנך ולא של הקדש אלא כי אנן קיימין כשהפקיר שבולין וחזר וזכה בהן בהפקר פטור ובהקדש חייב והנה מזה משמע דלא כשני התירוצים של הרב המנוח ועיין במפרש הרא"פ שם ובשעה"מ שם לא הזכיר זאת על דל שפתיו ועיין בתוספת הרא"פ שם ד"ה אף בהקדש. והנה בפ"ה דמעשרות מקשה הא בצד ערימה פטורין אר"י משום יאוש ופירש המפרש דיאוש קודם שנגמר מלאכתן פטור ולא לאחר שנגמר מלאכתן ומזה מבואר כמ"ש הרב המנוח ע"ש. ודרך אגב אזכור מה דאמר לי צורבא מרבנן אחד על קושית השעה"מ בהא דהקשו התוס' דלמה ממעט ממצתכם והא חזי לשאול עליו והקשה השעה"מ הא ע"י שאלה הדרא לטבלא ולא יהיה ראוי וע"ז אמר דאם כן יהיו פירי דטבילי האידנא דהיינו ביו"ט עצמו ומותר להפריש ביו"ט כדאמרו בביצה דף ט' וע"כ דזה לא מקרי טבילי האידנא והשבתי דזה אינו דאף אם נימא דאם היה תחלה חלה ותרומה וביו"ט נשאל ע"ז לצורך יו"ט וכדומה דזה מקרי טבילי האידנא כיון דעד האידנא לאו מצוה לאתשולי ובעת שצריך הוא מותר לשאול מכל מקום זה כשמתחלה שאל ע"מ שתהיה טבל ואח"כ הוצרך להפריש אבל שם דמתחלה נשאל כדי שיהיו אח"כ טבילי האידנא זה ודאי אסור לעשות ודו"ק. והנה מצאתי ברש"י ב"ק דכתב בהדיא גבי לקט שכחה ופאה דאם כבר נתמרח ברשות בעה"ב לא נפטר אח"כ מפאה והוא כרבינו מנוח ומ"ש שם רש"י דהפקר הוא הוא מהספרי הובא בר"ש פ"ק דתרומות דלקט שכחה ופאה הוא דהוה כהפקר דידו ויד עני שוה בהם ומ"ש דלאחר שמרחו הוקבעו למעשר כדאמרו בברכות דף מ"ם אף שרש"י פירש שם דקאי על עני היינו משום דקשה לרש"י קושית התוס' דנימא ברירה וע"ז כתב רש"י דהרי גם בעני כשעשה כרי חייב מדרבנן ומכ"ש כשנעשה כרי ביד בעה"ב. ובזה מיושב כל דברי רש"י ואף דבסוטה דף מ"ט מחלקינן בין שדה לעיר היינו שם דאינו רק מדרבנן ואמרינן דבעיר קלא אית ליה למלתא אבל כשנתמרח ביד בעה"ב כולי עלמא מודו דחייב ולא מפטר אח"כ במה שבא ליד עני ודו"ק: