שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שצ״ח (ט׳)

והנה שאלני אחד מתלמודיי בהא דאמרו בדף קנ"ה אלא למ"ד מבן עשרים כי בדקי ליה מאי הוה וכו' ומאי קושיא דלמא ס"ל דתוך זמן כלאחר זמן וא"כ נ"מ שהיה בתוך עשרים וסריס לא הוי עד מלאת עשרים ולק"מ דתוך זמן כלפני זמן או כלאחר זמן לכל מילי אמרינן ואם כן ממנ"פ גם לענין סריס הדין כן ועיין נדה דף מ"ה ודו"ק ואף אם נימא דלא תלוי בזה לענין עונשין ולענין שיהיה לו דין סריס לעונשין צריך שיהיה בן עשרים ממש מכל מקום לפענ"ד אין מקום לקושיא זו כיון דאם יהיה בן עשרים שלימות אף שלא יביא שערות יהיה איש לכל דבר אם כן לענין מכירה כיון דלענין מכירה מקרי איש אף בתוך זמן כלאחר זמן אם כן מה בכך שלא הביא שתי שערות הא לענין זה מקרי בן כ' וכל שהיה בן עשרים אף שלא הביא שערות הרי מכירתו מכירה ואם כן גם כשהוא בתוך זמן כל שלענין מכירה דינו כבן עשרים אם כן הוה לענין מכירה דין סריס ממש ומה בכך שלענין עונשין אין לו עדיין דין סריס הא מכירה אין תלוי בדין סריס לעונשין וז"ב מאד. שוב מצאתי בספר בני אהובה בפ"ב מאישות הי"א שהקשה קושיא זו ולפמ"ש מיושב הדבר ומהתימה שגם הוא בו בפרק כתב סברא זו דתוך זמן כלפני זמן או כלאחר זמן גם לענין סריס איתמר אם כן לק"מ קושיתו ודו"ק. ומדי דברי זכור אזכור מה דכתב הרמ"א באהע"ז סי' קע"ב ס"ו בהג"ה דעכשיו אינו נידון דין סריס ודאי דחיישינן שמא הי' לו שערות ונשרו או שהי' לו גומות ואין אנו בקיאין דלפ"ז גם בזמן התלמוד הא ניהו דבקיאין בגומות מכל מקום חיישינן שמא נשרו וא"כ לא משכחת לה דין סריס ודאי ובכל הש"ס מבואר להיפך וגם בהך דפריך למה לי' למבדקי' והא הוה בן עשרים והוה סריס ומאי קושיא והא לענין ממון ודאי חיישינן שמא נשרו ואם כן לא הוה סריס בודאי ואף דיש לדחות דשם קיימינן למ"ד דבחזקת לקוחות קיימי נכסי וכמבואר בתוס' שם ואם כן שוב אף בספק נעשה סריס מכל מקום אכתי תקשי הא כל שספק שמא נשרו שוב לא הוה סריס ולא הוה מכירתו מכירה ומיהו זה אינו דממנ"פ אם חיישינן שמא נשרו שוב בודאי הוה גדול דהביא שתי שערות והוא בן עשרים ודו"ק. ובזה יש ליישב מ"ש הנו"ב לתמוה על התוס' שהקשו דלמה לי לבדקו למה לא סמכינן על חזקה שהביא שתי שערות דהוה חזקה דרבא וע"ז תמה דהא לענין ממון לא סמכינן על חזקה זו ואם קאי התוס' למ"ד נכסי בחזקת לקוחות קיימי שוב היורשים בודקין לבטל המכירה ואם כן ודאי צריך בדיקה ולפמ"ש יש לומר דבאמת אף שהנכסים בחזקת לקוחות קיימי מכל מקום זה כשהמכירה מכירה אבל בספק שמא לא הביא שערות והספק על המכירה גופא שוב נכסי בחזקת יורשין קיימי ושפיר צריכין הלקוחות לבדוק וא"כ שוב נוכל לסמוך על חזקה דרבא דאין לומר דלהוציא לא מועיל חזקה דרבא דזה אינו דכיון דנכסי בחזקת לקוחות קיימי ורק שאנו מסופקים אם היה המכירה כדין עכ"פ להוציא לא מקרי ושפיר סמכינן על חזקה דרבא ויש להאריך בזה בסוגיא על כל פנים על הרמ"א יש מקום לומר כן אמנם גוף דברי הרמ"א צ"ע דכל הטעם דחיישינן שמא נשרו או לגומות הוא משום חזקה דרבא דכל דהגיעה לכלל שנותיה מסתמא הביאה שערות וכיון שהגיע לעשרים או לרוב שנותיו אם כן נעשה סריס למפרע וכמבואר בסי' קנ"ה סי"ב בהג"ה ואם כן שוב אין שייך חזקה דרבא דהא היה סריס למפרע ולא הביא שערות ולמה נחוש לגומות ולא נימא אדרבא דהגיע לשנותיו ונעשה סריס למפרע וז"ב ואף דעפ"י הרוב אינן סריסים ואיילונית מכל מקום מה"ת לחוש שמא נשרו או לגומות כל שנולד סימני איילונית וסריס הו"ל ריעותא גדולה ויש לדמות למ"ש התב"ש סי' כ"ט לענין מים בראש דל"ש להעמיד על הרוב בהמות כשרות דהרי הרוב אין להם מים בראש והאי דיש לה מים בראש יצאה מחזקת הרוב והוא הדין כאן. ובזה יש ליישב דברי הפרישה שהקשה דאיך ממאנת ניחוש שמא תמצא איילונית והקשה הט"ז דאשתמיטתיה דברי הש"ס דרבנן אזלי בתר רוב ולא חיישי שמא תמצא איילונית. ולפמ"ש אתי שפיר דבשלמא בקטנותיהם ל"צ להביא שתי שערות ולא נולדו סימני איילונית אין לה ריעותא ואזלינן בתר רוב משא"כ כשגדלה ולא הביאה שתי שערות ומכ"ש כשנולדו סימני איילונית אם כן לא שייך ללכת בתר רוב וכמ"ש התב"ש שוב ראיתי בב"ש סי' קנ"ה ס"ק י"ט שכפי הנראה הבין כן בהדיא דברי הפרישה ע"ש ועכ"פ דברי רמ"א צ"ע ואף שמקורו מדברי הריב"ש סי' תע"ד מכל מקום הא בריב"ש בעצמו סי' תס"ח שהיא מקור דברי הרמ"א בסי' קנ"ה שנעשה סריס למפרע ואם כן למה נחוש שמא נשרו וצע"ג. והנה בהא דנחלקו ר"ס ור"ז אי בנים הרי הם כסימנים אמרו שם ביבמות דף י"ג דלר"ז דאין בנים בלי סימנים אין מועיל בדיקה דחיישינן שמא נשרו מחמת צער לידה ע"ש והנה יש לי מקום ספק אשר לא קדמני אדם בהא דאמה העבריה יוצאת בסימנים איך הדין אם ילדה אם יוצאת דהוה כסימנים והנה אם נימא דבנים הרי הם כסימנים ממש פשיטא דמהראוי לומר דתצא מרבה ע"י בנים דהוה כסימנים ולר"ז דחיישינן שמא נשרו ואינו רק ספק אם כן לא תוכל לצאת מספק דאף דהעבד מוחזק בעצמו כאן דהספק על גוף התפיסה אי הוא מוחזק בעצמו ל"מ ועיין קצה"ח סי' פ"ח וסי' רנ"ז שהאריך בזה ועיין ב"ש סי' קנ"ה ס"ק י"ב ולא מצאתי גלוי לזה ולכאורה יש להקשות דאם כן מנ"ל למדרש ויצאה חנם על בגרות אין כסף על נערות ובאמת פריך הש"ס דאם בנערותה כבר יוצאה בוגרת מאי בעי גביה ולמה לא אמר ויצאה חנם מיירי בהולידה ואין כסף מיירי בסימנים של נערות מיהו יש לומר כיון דכל הטעם דבנים הרי הם כסימנים א"כ הוה כסימנים ולמה לי תרי קראי ע"ז. אך מה דק"ל בהא דכתב רש"י בפסוק אם אדוניו יתן לו אשה דהיינו שפחה כנענית או אינו אלא ישראלית ת"ל האשה וילדיה תהי' לאדוניה הא אינו מדבר אלא בכנענית שהרי העבריה אף היא יוצאת בשש ואפילו לפניו אם הביאה סימנים יוצאת וקשה ת"ל כיון דכתיב האשה וילדיה הרי שהי' לה ילדים ואם כן הן הן סימניה ואיך תהיה לאדוניה וע"כ דבזה הבנים אינם כסימנים לענין זה ועיין רמב"ן מ"ש על דברי רש"י הלז ולא הרגיש במ"ש שוב מצאתי במזרחי שהרגיש בזה דבנים הרי הם כסימנים וכתב לפרש דברי רש"י שלא יסתרו לזה ונהניתי עד מאד שת"ל בראשית ההשקפה הרגשתי בזה ודו"ק היטב כי עכ"פ מבואר דין חדש שע"י בנים תצא מהאדון ומכל מקום בגוף הדבר דבנים הרי הם כסימנים הנה הרמב"ם כתב בפ"ב מאישות ה"ט דהבת שילדה אחר י"ב שנה אעפ"י שלא הביאה סימנים בנים הרי הן כסימנים ובביאור השיטה לדעתו עיין הה"מ ולח"מ מ"ש בזה ובחידושי רשב"א וכפי הנראה כ"ע מודים דבקטנותה ממש אי אפשר שתהיה כסימנים דהרי לר"ז דבנים אי אפשר בלי סימנים בודאי בקטנותה הרי הן כשומא ורק שנחלקו בתוך הפרק אי הוה כסימנים ועכ"ז אני מסופק אם יהיה מעשה קטנה שלה ותהיה יכולה לקדש עצמה כשזינתה והולידה בן והרי דורות הראשונים דהי' מולידות לשמונה כדאמרו בסנהדרין דף ס"ט ולא מצינו שהיה מעשה ידיה של אביה והתורה זכתה לו בנעוריה בבית אביה וא"ל דהרי גם בנערותה מעשה ידיה שלו דזה אינו דבנים אפשר דהוה כבגרות וע"כ דמכל מקום לא הוה גדולה בבנים רק בתוך הפרק ולא בקטנותה ועיין קידושין למ"ד דמוקי לה ביתומה בחיי אביה ולמה לא מוקי כגון שנתעברה בזנות וילדה שאז אין לאביה רשות בה וע"כ דבנים אינם כסימנים להוציא מרשות אב וגם בהא דיליף ר"ל דמיתת האב מוציא מאדון דמה סימנים שמוציאין מרשות אדון ואינן מוציאין מרשות אב והרי בנים דהוי כסימנים ומוציאין מרשות אב וע"כ דאינו מוציא מרשות אב. וגם יש לי ספק בקטן דיש פלוגתא בסנהדרין דף ס"ח אי מוליד ואי נימא דמוליד איך הדין אם הוה כסימנים ויוצא מרשות אב דרך כלל אני נבוך בדין זה ועפ"י בהקדמתו לסדר נשים שרצה לחדש דבדורות הראשונים שהי' מולידין לשמונה הסימנים נשתנו גם כן ולא העיר כיון דבנים הרי הם כסימנים ע"כ דנשתנו הסימנים וצ"ע בכ"ז: