שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן שצ״ז (ז׳)

והנה בשנת תרי"ד שבת פ' נח מצאתי בשיטה מקובצת כתובות דף ל"א שביאר סברת התוס' הנ"ל דבגניבה לא שייך קנין ד"א משום דבדבר שהיא איסור לא תקנו רבנן קנין שאין זה נקרא תקנה אלא תקלה ולא נזכר מדברי הר"ן אלו אבל כבר כתבתי דאי אפשר לומר כן ומחוורתא כמ"ש ועיין ב"מ דף צ"ו כי עבדו רבנן תקנתא ואמרו בעל לוקח הוה להיתירא לאיסורא לא עבדי רבנן תקנתא הנה מזה ראיה להר"ן דבמקום איסור לא תקנו רבנן קנין ודו"ק ובגוף הסוגיא שם עיין בנדרים דף ל"ה קצת כעין זה יעו"ש ודו"ק. והנה ביום א' סליחות שנת תרט"ז שאל אותי הרב החריף מוה' אברהם קאמפף בהא דאמרו בב"מ דף ס"ו באם אמר לא תמכור לי אלא בשוייהן דמותר והקשה דלמה צריך להתנות ע"ז הרי התוס' הקשו בדף ע"ג דלמה לא קנה מרי בר רחל דהא משכונא הוא דמשכנה גביה וקודם לב"מ וא"כ הוא קודם וכתבו דלא רצה לקנות ולפ"ז כאן דרוצה לקנות הוא קודם מטעם משכנתא והוא קושיא גדולה. ולפמ"ש אתי שפיר דלא עדיף משכנתא מכל קנין דרבנן דהרי זה אינו רק מטעם ועשית הישר והטוב וא"כ אי לאו דמותר משום רבית בשויה שוב לא היה מועיל משכנתא דלא תקנו קנין דרבנן במקום איסור ולכך קמ"ל דבשוין מותר וא"כ באמת אם ירצה לקנות בשויה הוא קודם מטעם בר מצרא. והנה במ"ש למעלה בשם הר"ן דבאיסור לא תקנו רבנן קנין קשה לי טובא דא"כ הא דאיבעיא לן בב"מ דף צ"ו בעל בנכסי אשתו מי מעל וכו' למעול בעל היתירא ניחא ליה דלקני וכו' וקשה הא בעל לוקח הוה רק מדרבנן דחז"ל תקנו כן וכל שהוא איסור לא תקינו רבנן ועיין תוס' שם ד"ה אמר ואף אם נימא דרבא כוון לזה כמ"ש התוס' כי לא תקנו לו חכמים אכתי תקשה על מה דאמר רבא בעל מעל לכשיוציא הא לא קני כלל וצ"ע ויש ליישב עפ"י דברי המלמ"ל שהבאתי למעלה ודו"ק היטב: